איך היא עושה את זה – רות רונן

אז מי את?

רות רונן, בת 39 וחצי ( עדין לא ארבעים..) נשואה למאיר ואמא לארבעה ילדים, מתגוררת במושב כפר אביב שבישובי גדרות, בעלת שני עסקים: "רות בארץ הסיפורים" – שעות סיפור והצגות יחיד לימי הולדת ו"כנפי רוח" – מסעות נשים מעוררים בארץ ובחו"ל.

תארי את חייך לפני הלידה במישור התעסוקתי

לפני הלידה של יהונתן, בני הבכור, הייתי שליחת הסוכנות היהודית באיטליה, אהבתי את העבודה מאוד, עבודה עם הקהילה היהודית, ללמד עברית, ליצור פעילות חברתית שקשורה בישראל ובחגי ישראל לכל הקהילה ולעבוד עם קהל רחב של אנשים בגילאים שונים.
החלטנו לחזור ארצה והתחלתי לעבוד כשכירה במרכז פרס לשלום עד הולדת בני השני. בחרתי בעבודה הזו כשחזרתי ארצה מתוך העובדה שאני אמא וצריכה עבודה נוחה, זה היה סוג של כלוב של זהב עבורי, ידעתי שאני שם רק בגלל הנוחות. בהריון עם בני השני החלטתי שמיד אחרי חופשת הלידה, לא אחזור לשם, בזמן ההריון התבשלתי מה ולאן כדאי לי לפנות. לא רציתי להיות אמא שנמצאת כל היום במשרד וחוזרת בארבע וחצי לקחת את הילדים כשאני מותשת, הרגשתי כמו רובוט.

מה הייתה מציאות חייך לאחר שהפכת לאמא

להפוך לאמא היה עבורי שינוי מהותי גדול, עם הבכור התגוררתי באיטליה ולכן לא הייתה לי עזרה מהמשפחה שהייתה בארץ, דבר שגרם לי להיות עצמאית, לא נזקקת ומודעת ליכולות שלי ושל בן זוגי. לדעתי זה גם מה שחיזק לנו את הקשר הזוגי. מאיר בעלי היה בעיצומם של לימודים באיטליה, ולכן רוב הגידול היה עליי, מאוד נהנתי להיות אמא צעירה באיטליה, לטייל עם יהונתן, להיות נוכחת בגידול שלו ובד בבד לשלב אותו גם בעבודה שלי בקהילה היהודית. למדתי לבקש עזרה מאנשים בקהילה ולדעת שאנשים גם נהנים לעזור.

כשעברנו לארץ והתחלתי לעבוד במשרה מלאה, היה קושי גדול יותר, הרגשתי כל הזמן עייפה, לא באמת פנויה לשלב גם את הלחצים בעבודה וגם ילד בן שנה וחצי, הרגשתי שאני מכבה שריפות כל הזמן ומתרוצצת סביב הזנב של עצמי.

כשלושה חודשים לאחר לידתו של אלעד בני השני, אמי נפטרה בדיוק באותו זמן שגם פתחתי את העסק. מבחינה רגשית הייתי במצב מאוד מבלבל, מצד אחד אבלה על אמי, מצד שני בתקופה של תינוק בבית שחיכינו לו כמה שנים אחרי מספר הפלות, וגם עסק חדש שאני מקימה ואוהבת.

כיצד השפיעה עליך האימהות על חייך המקצועיים ברמה הרגשית והפרקטית?

האמהות מאוד השפיעה על חיי המקצועיים, אני מרגישה שעם כל ילד ובכל תקופה של הילדות שלהם והגילאים שהשתנו, אני התפתחתי  אישית ומקצועית.
היו כמה רגעים שהבנתי שאני רוצה שינוי: כל בוקר הייתי משאירה את יהונתן בגן ונוסעת לעבודה באוטובוס. יום אחד בעודי יושבת וממתינה בתחנה שמתי לב שכל האנשים סביבי עייפים ומוטרדים, ושאלתי את עצמי האם ככה אני רוצה שיראו חיי? לחיות מתוך ציפייה שהיום יגמר? לחכות כל השבוע לסופ"ש?
ביום אחר הגננת אחרה ונשארתי כמה דקות בגן כדי לעזור לסייעת,  לקחתי ספר והתחלתי לקרוא לילדים.

כל כך נהנתי מהסקרנות והתמימות של הילדים ומחוסר השיפוטיות שלהם, אהבתי כל רגע שהקראתי להם את הסיפור – זה היה הרגע שהחלטתי לא לחזור לעבודה אחרי הלידה של בני השני. במהלך כל ההריון עבדתי על הצגות וסיפורים לילדים, ובחופשת הלידה יצרתי כמה הצגות לילדים ונגשתי לספריות ולגני ילדים בהצעות אטרקטיביות וככה הכל התחיל. ידעתי שזה הכיוון הנכון כי זה החזיר אותי לחיים, פתאום לא הייתי עייפה, אחרי שהילדים היו הולכים לישון הייתי מחפשת סיפורים חדשים, כותבת טקסטים להצגות, הרגשתי יצירתית. לימים, הורים שראו את ההצגות בספריות, נגשו אליי והציעו לי להגיע לימי הולדת ולגנים של ילדיהם.. הייתי בשוק אמיתי, אף אחד לא ידע שאני רק בתחילת הדרך.

החידוש האחרון התווסף לפני שנתיים, כשאני אמא לארבעה ילדים, הבכור בן 13, ושמונה שנים בתחום ההפעלות, שכבר הפך לעסק עם מפעילות. הרגשתי שוב שאני מחפשת משהו שונה, שעולם סיפורי הילדים כבר פחות מושך אותי, אולי גם כי עולמם של ילדי השתנה והם התבגרו.
הרגשתי שאני רוצה לעבוד עם נשים, שמתוך העבודה שלי בהפעלות עם הילדים, השיחות הטלפוניות עם האימהות, הן שמעניינות אותי. התחלתי ללמוד במכון אדלר, הבנתי פתאום כמה אנחנו כאימהות צריכות גם את הזמן לעצמנו, לעשות הפרדה בין מי שאנחנו כנשים לבין העובדה שאנחנו אימהות וזקוקות להיטען ולהיות יחד בקבוצה נשית, רגע לעצור כדי להתבונן מרחוק על הקיים בחיינו.

וכך עלה בי הרעיון של יצירת טיולי בוטיק מפנקים ומעוררים לנשים.

מי ומה עזר לך לממש ולהוציא לפועל את החלום שלך?

קודם כל אני, הרצון העז למרות הקשיים. הידיעה שזה תלוי בי שאם אני רוצה להגשים חלום – זה שלי בלבד ושאני לא יכולה להתלות על אחרים. העובדה שהבנתי כמה הרעיון הזה של מסע נשי חשוב ותורם לכל אישה, שהוא לא רק עושה טוב וכיף אלא ממש משמעותי וכל אחת חוזרת ממנו מלאה באנרגיות ובהסתכלות אחרת – הידיעה הזו גרמה לי לרצות שהטיולים יתממשו.
מעל לכל מאיר, בן זוגי, שתמך ברעיון וידע שהעסק החדש דורש גם היעדרות שלי למשך כמה ימים מהבית. שזאת עבודה לא סטנדרטית, שאני מתחילה להקים עסק חדש שדורש הרבה עבודה ושיווק והוא תמך ועוזר לי בכל הפרטים הטכניים .
הילדים שלי, העובדה שהילדים שלי עצמאיים והנסיעות שלי לכמה ימים מחוץ לבית לא נתפסות כמשהו קשה אלא דווקא כיף להם ( כשאמא לא בבית אוכלים בסלון עם אבא..) וכמובן כל הנשים שהצטרפו ומצטרפות לטיולים ומאמינות בי ובחלום שלי, במיוחד בטיולים הראשונים שעדיין לא הכירו אותי ואת המסעות.

עצה טובה?

להקשיב לעצמך, לדעת שאת יכולה להיות כמה דברים במקביל אם את רק רוצה. לדעת שיש בך הרבה צדדים ופנים שונות ולא לפחד מזה, אלא להכיר בהם ולא להתעלם מהם. לדעת שכל אחת היא שונה וגם האמהות היא שונה, אין דגם אחיד לאמהות וכולנו עושות הכי טוב שאנחנו יכולות.

כשאת עושה משהו, תהיי שם במאה אחוז, בזמן שאת עם הילדים – תהיי עם הילדים, לא חצי חצי כשאת בעבודה תהיי בעבודה ולא עם רגשי אשם – למה את לא עם הילדים…
להקדיש זמן איכות עם הילדים, כל ילד בנפרד, זה לא צריך להיות יום שלם או משהו מיוחד דווקא,. אלא שיחה של כמה דקות כל יום פנים מול פנים, מבט , חיבוק ארוך – לא לשכוח לעשות זאת כל יום.
לשתף את הילדים והמשפחה בעשייה שלך, לתת להם להרגיש שהם גם חלק מהקריירה שלך, מהגשמת החלומות שלך – לא לעשות ניתוק בין הקריירה לאמהות, לי חשוב שהילדים שלי רואים אותי במכלול, גם כאמא וגם כאישה שמגשימה את עצמה.