עדי חשבה שעולם העבודה הוא המקום המתאים והנכון לה ביותר עד שאיבדה את עבודתה, ואתה גם את מקור הפרנסה שלה.
מה שמרגש כל כך בסיפור שלה זה לראות איך אישה שעוברת משבר, שמבינה ש"המקום הבטוח" היה רק אשליה ועושה חישוב מסלול מחדש ואז מיד היא נחשפת אל המקום בו החלומות שלה מחכים לה, מגייסת את הסביבה שלה, ואת כל כולה ויוצרת מציאות חדשה עבור עצמה, משפחתה ועבור ציבור כל כך גדול!
אז איך בדיוק היא עושה את זה? הסיפור של עדי
אז מי את?
אני עדי, בת 41, נשואה ואמא לארבעה ילדים מדהימים, מעצבת חווית משתמש (UI/UX) במקצועי, גרה בבני ברק.
כיום אני יזמת ובעלת "מטיילים בכיפה" – פלטפורמה הנותנת מענה למטיילים שומרי כשרות ברחבי העולם. הפרוייקט כולל אתר מידע, בלוג טיולים ומוצרים דיגיטליים.
הקמת "מטיילים בכיפה", הייתה אחת ההחלטות המשמעותיות בחיי, וגרמה לי לעסוק באופן יומיומי במה שאני אוהבת ולמצוא בזה סיפוק, הנאה ותחושת שליחות. אני שואפת לתת פתרון איכותי ומושלם לשומרי שבת וכשרות בעולם: מידע אמין ועדכני, הבנה לצרכים היחודיים של אוכלוסיית המטיילים הזו והעמקת המודעות לאתרי מורשת יהודית בתפוצות.

תארי את חייך לפני הלידה במישור התעסוקתי
מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי לעסוק בעיצוב, אז עוד קראו לזה גרפיקה. בנוסף היה לי חלום ילדות להיות סופרת. גדלתי בבית של אמא סופרת ואחות עיתונאית, וגם בבית הספר עודדו אותי לטפח את כשרון הכתיבה. כשגדלתי הבנתי שלא פשוט להתפרנס מכתיבה (אני בחורה פרקטית), אז פניתי ללימודי עיצוב גרפי.
איכשהו החיים הובילו אותי מייד בסיום הלימודים לעולם הדיגיטל והאינטרנט, שהיה אז, לפני למעלה מעשרים שנה, ממש בחיתוליו. מצאתי עבודה בחברה לעיצוב אתרים, משם המשכתי למשרד גדול שעיצב אתרים ומערכות מידע לגופים ממשלתיים. אהבתי את מה שעשיתי (לפחות את הרוב), והייתי שמחה בחלקי למרות שהרווחתי שכר נמוך יחסית למקובל במשק.
מה הייתה מציאות חייך לאחר שהפכת לאמא
הפכתי לאמא בגיל צעיר מאד – 22. ככה זה כשאת חרדית ונישאת בגיל צעיר. הרגשתי יחסית בשלה לאמהות, אבל בהחלט היה קושי טבעי של התמודדות עם כל מה שתינוק חדש מביא: בכי בלילה, כאבי שיניים וכו'. היינו זוג צעיר ובעלי היה פנוי יחסית לעזור לי בגידול הבת הבכורה. אני עבדתי במשרה מלאה, ואילו הוא חזר בצהרים וטיפל בה עד שחזרתי.

עם הבת השניה העניינים המשיכו לזרום באופן סביר, למרות שבעלי כבר לא היה פנוי לעזור לי כמו קודם, כך שבשלב מוקדם מאוד, כשמלאו לה 12 שבועות, שלחתי אותה למשפחתון ויש לי יסורי מצפון על כך עד היום.
המשבר חל עם לידת הבן השלישי. עכשיו כבר הרגשתי קושי משמעותי בטיפול בילדים ובבית במקביל לעבודה. הליהטוט הבלתי אפשרי בין כל הצרכים והמטלות של שלושה ילדים קטנים, ובין משרה מלאה גבה ממני מחיר רגשי ונפשי כבד. וגם בעבודה כבר הרגשתי שחיקה וחוסר התלהבות.
בשלב כלשהו, כשבאו מים עד נפש, התפטרתי לראשונה בחיי המקצועיים אחרי תשע שנות עבודה רצופות. ניצלתי את ההזדמנות של החוק המגדיר התפטרות עם תינוק קטן (למטרת טיפול בתינוק) כפיטורין לעניין פיצויים ואבטלה. זו היתה החלטה מצוינת, קיבלתי פיצויים על שבע שנות עבודה וגם דמי אבטלה, ובמשך קרוב לשנה הייתי בבית. נשמתי קצת. בשלב כלשהו חזרתי לחפש עבודה וללכת לראיונות.

לא היה קל למצוא שוב עבודה עם שלושה ילדים, אבל תוך שנה חזרתי לשוק העבודה. נכנסתי למקום עבודה גדול ומאתגר, עם תנאים משופרים, הרבה התלהבות וברק בעיניים. הפעם הייתי חכמה ונעזרתי בכל מה שאפשר: החל ממדיח ומקפיא שנרכשו במיוחד ובמטפלת שקיבלה את הילדים בצהרים, וכלה בעוזרת ניקיון שבועית ואפילו מגהצת.
כיצד השפיעה עליך האימהות על חייך המקצועיים ברמה הרגשית והפרקטית?
ברמה הרגשית – ההתמודדות עם הצרכים של הבית והילדים מול המחויבות לעבודה גרמה לי פעמים רבות לקונפליקטים ולרגשות אשמה, בעיקר כשהם היו קטנים. כשהילדים גדלו הצלחתי יחסית לאזן בין העבודה למשפחה, כאמור בזכות העזרה הרבה שלקחתי.
עם זאת, זכורות לי כמה סצנות לא קלות. אחת מהן היתה שיחת טלפון שבה בכתה לי בתי על שעות ההעדרות הרבות. אני זוכרת את המתח בכל פעם כשבני אחר להגיע הביתה, ואני הייתי רחוקה בעבודה בעיר אחרת ומה שנותר לי לעשות הוא להתקשר שוב ושוב לנהג ההסעות ולכסוס צפורניים.

ברמה הפרקטית – האמהות היתה דומיננטית מאד במסלול הקריירה שלי. החל מההחלטה להתפטר לראשונה בחיי המקצועיים, וכלה בעובדה שכשהגעתי לאחר חופשת הלידה של בני לעבודה מצאתי שיש לי מחליפה שהביאה מאוחר יותר לפיטורי.
גם העובדה שאחרי 20 שנה כשכירה, הלכתי להגשים את החלום שלי והקמתי סטארטאפ, באה על רקע הנסיעות שלי לחו"ל עם ילדי.
מי ומה עזר לך לממש ולהוציא לפועל את החלום שלך?
מה שנתן לי את הפוש הכי גדול להגשים את החלום שלי ולהקים סטארטאפ הוא באופן פרדוקסלי העובדה שפוטרתי.

יחד עם ההתפכחות מאשליית הבטחון המקצועי של העבודה כשכירה, וההתבגרות הנפשית והמנטלית, החלטתי שלא עוד ופניתי לעולם היזמות והעצמאות.
עד אז מעולם לא ראיתי את עצמי כעצמאית, בטח שלא כיזמת. אהבתי את חיי השכירות ועם כל החסרונות הייתי בטוחה שזה הדבר הטוב והמתאים לי ביותר. תמיד טענתי שכשכירה אני יכולה לעזוב את המשרד בארבע ומאז אני פנויה לחלוטין לביתי ולעיסוקי, ויש אבחנה ברורה בין הבית לעבודה.
מאז שיצאתי לעצמאות אני לא מסוגלת לחשוב אפילו על חזרה לעולם השכירים על כל המשתמע מכך. גם בתחילת הדרך וברגעים לא קלים כשנאלצתי לשלם מחירים על הבחירה שלי, לרגע לא רציתי לחזור לאחור.
תחושת ההגשמה העצמית, העצמאות, החופש והסיפוק היא אינסופית. גיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים, ואני מרגישה שאני מממשת את עצמי ואת כישורי היום יותר מאי פעם. מיום ליום אני לומדת דברים חדשים, כובשת יעדים ונפתחים בפני עולמות מרתקים.
מי שעזרו לי מבחינה מוראלית היו בני משפחתי המורחבת – אמי ואחיותי שתמכו והאמינו בי לאורך כל הדרך, וגם סייעו כשצריך. בעלי עזר ועוזר לי המון ברמה הפרקטית, בענייני בירוקרטיה ועוד, למרות שהתנגד בהתחלה לרעיון (הוא זה ששילם בפועל את מחיר היציאה לעצמאות בכל המישורים).

אני רוצה לציין גם את קהילת הנשים היזמיות של WMN שעזרה לי, הן במתחם עבודה והן בתמיכה ועצה. בנוסף אני מקבלת באופן קבוע סיוע ומשוב מקהילה חמה ותומכת של בלוגרים בנושא טיולים, מקבוצה סגורה ואיכותית בתחום התיירות ומעוד המון אנשים טובים שהכרתי באמצע הדרך.
עצה טובה?
העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לנשים אחרות היא ללכת אחרי הלב. ולהתעקש על זה. גם אם כולם מסביבך מתנגדים, את זו שיודעת הכי טוב מה מתאים לך ומה טוב בשבילך.
בנוסף חשוב שתהיה לך רשת תמיכה: חברות, קרובות משפחה או נשים מתחום העיסוק שלך, למשוב, להפריה הדדית וגם לחיבוק כשצריך.

אז איך עדי עושה את זה?
כשמביטים על הדרך שעדי עשתה, במיוחד במבט לאחור, זה נראה כמו צעד טבעי… לכאורה;
היא הייתה שכירה, איבדה את עבודתה ופנתה להקים מיזם עליו חלמה.
אבל חלומות מגשימים באמצעות משאבים פנימיים, הנסיבות הן רק הקאנבס. והמשאבים של עדי, הדרך בה היא פועלת, השקט הפנימי, הנחישות וההתמדה הם חלק קטן מהמשאבים שהביאו אותה למימוש העצמי והגשמת החלום.
יודעת לקבל עזרה – עם דגש על "לקבל"
לרוב אנשים מציעים לאמהות טריות "תלמדי לבקש" כלומר הדגש הוא על לבקש עזרה, וזו באמת סוגיה כי לנשים לפעמים "לא נעים" לבקש. אבל האמת היא שאחרי הבקשה, לרוב הנשים יש קושי לקבל את העזרה, או במילה אחרת קושי לשחרר… מהסיפור של עדי עולה בבהירות שהיא יודעת לקבל את העזרה שהיא צריכה, גם עם הילדים כשהם קטנטנים, וזה מבחינתי אומר שהיא יודעת לשחרר.
צילום: אוסף פרטי
הקושי של אמהות לשחרר ולקבל עזרה הוא בד"כ רגשי, ונשען על אמונה שאיכות הטיפול בתינוק היא החשובה ביותר והעזרה שמגיעה, לא מספיק טובה. הקושי לקבל את העזרה המוצעת זה אחד המכשולים הגדולים ביותר לאמהות כשהילדים קטנים. ככל שתלמדי לשחרר ולהעזר מוקדם יותר כך יהיה לך ולסובבים אותך קל ונעים יותר. ממליצה להתחיל מדברים קטנים שאינם משמעותיים ולא מהגדולים והמהותיים.התפקחות מהירה מאשליה שהתנפצה
כשעדי פוטרה מעבודתה, היא נאלצה לחשב מסלול מחדש ומהר. אבל מעבר להתמודדות עם מציאת פתרון אופרטיבי, הקושי הגדול היה להיפרד מהרעיון שכשכירה היא בטוחה, שכן האשליה הזו בדיוק התנפצה לה.
למרות שבאמת אהבה את החיים כשכירה, והאמינה שזו הדרך הנכונה עבורה, עשתה סיבוב של 180 מעלות והפכה את המשבר להזדמנות להגשים חלום.
כל כך קל להיצמד לעיקרון או תפיסה, ולבזבז משאבים כדי להוכיח "אני צודקת" או "זה לא פייר".
האפשרות לקום ולעשות מעשה, להיפרד מכל מה שחשבת עד עתה, לבחור מציאות חדשה וגם לייצר אותה, מתוך מצב משברי, היא יכולת מרחיקת לכת.
אפשר לתרגל ויתור על עיקרון לטובת איכות חיים, אוירה נעימה והנאה וכמו תמיד אני ממליצה לבחור יעדים קטנים לתרגול בשלב הראשון."את זו שיודעת הכי טוב מה מתאים לך ומה טוב בשבילך"
האמירה הזו נכונה בכל הקשר ובכל תחום. אבל כשאישה, במיוחד כשהיא כבר אמא לארבעה ילדים, וכולם רגילים להכיר אותה בדרך מסוימת, כשהיא מחליטה לפנות לדרך חדשה, שנמצאת בערך בקצה השני של הסקאלה, ויש בה בעיקר סימני שאלה על איך וכמה ומתי וכו'… הסביבה שלה תהיה בדרך כלל כמה צעדים מאחור.
לא בגלל שהם פחות, אלא כי הם לא חיים את מה שהיא חיה ומגלגלת ומתלבטת וחולמת ומבררת בינה לבינה. ואז העצות שיתקבלו יהיו כאלה שרוצות להחזיר את כל החלקים למקום, והעצות יהיו כאלה שמשאירות אותה באותה נקודה.
שימי לב שעצות של "עשי" או "אל תעשי" נשענות תמיד על ניסיון החיים ועל תפיסות העולם של נותני העצה. וגם כשהכוונות הן טובות ונובעות מאהבה מאוד גדולה, הן לא בהכרח מה שאת צריכה.
מה שאת צריכה זה להיות בקשב למה שהראש בשילוב עם הלב והבטן שלך אומרים לך. ומשם השאלה היחידה שאת רוצה לענות עליה היא איך את עושה את זה!!
<><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>
קראת? שתפי אותי, בדרך שלך להיות גם וגם, או בעצה טובה
אולי תרצי לקרוא גם את "את חייבת לומר מה את רוצה! אומרות נשים ענקיות"
<><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>
הכי כייף לקרוא ראשונה, הירשמי כאן למטה והפוסט הבא כבר בדרך אלייך.
עדי יקרה, את דוגמה ומופת למקצועיות ללא פשרות והגשמה עצמית. אני עוקבת אחרי הדרך שלך כמעט מאז שעלה הבלוג לאוויר ואני בכל פעם מתפעלת מחדש. בקיצור, את מקור להשראה 🙂
עוקבת בשנתיים האחרונות אחרי הבלוג שלך, נהנית לקרוא וגם להיעזר במידע.
העיצוב הגרפי באתר שלך תמיד יפה ומוקפד – אחרי קריאת הראיון אני מבינה עכשיו מדוע
עדי יקרה,
לא מכירות הרבה, אבל אחרי שבמקרה יצא לי לקרוא את הראיון הנ"ל, מגיע לך גביע מאגודת האמהות העצמאיות על הדרך ועל ההשראה שאת משגרת לכולנו…
בהצלחה לך בהמשך הדרך!
(: