עד לפני שנתיים גם אני חשבתי ש"מורות מסודרות"
יום עבודה קצר? יש
סנכרון מלא עם חופשות של הילדים? יש
מודעות לחופשת לידה במקום העבודה? יש
מה עוד צריכה אישה בהריון ממקום העבודה…
אבל אחרי ששמעתי את הסיפור של נאוה הבנתי שכל אישה, גם מורה, צריכה להיות מודעת לשינויים שמגיעים אחרי לידה, ולא רק בלידה הראשונה.
נאוה היא מורה למתמטיקה ומחנכת בחטיבת ביניים בצפון הארץ.
תאריך הלידה המשוער שלה היה תחילת ספטמבר, ממש לא מתאים לקבל כיתה כמחנכת, ולמרות זאת היא שובצה ולא סתם כי אם לכיתה ז' – ילדים שזו להם השנה הראשונה בבית הספר.
זו הייתה הטעות הראשונה שעשתה.
לכאורה לא צריכה להיות בעיה, ימצאו לה מורה מחליפה, לא תמיד מושלם אבל "זה מה שיש" נכון?
למען האמת, גם נאוה לא חשבה על בעייתיות מיוחדת ובטח שלא דמיינה איך הדברים יתגלגלו.
ההורים לעומתה, הביעו דאגה. ועדיין, לא נראה שזה משנה שם בהנהלה למישהו. "יהיה בסדר, אל תדאגו" אלה התשובות שקיבלו.
ביום העשירי לשנת הלימודים כשנאוה הגיעה לחדר הלידה, לגמרי במקרה, לא נמצאה מורה מחליפה מתאימה, בלית ברירה התחילו להחליף אותה המורים ברוטציה.. אני בטח לא אפתיע אותך כשאומר שלא היה מי שידאג לילדים ולצרכים שלהם.
ואז היא עשתה את הטעות השניה
השמועות על הבלגן בכיתה הגיעו עד חופשת הלידה שלה, היא הרגישה "לא נעים" עד כדי כך שהחליטה לוותר על הארכת חופשת הלידה, למרות שחלמה על זה במשך חודשי ההריון הארוכים.
נשמע לך מוכר? גם את מקבלת החלטות כי "לא נעים לך"?
אל תחכי שזה יחזור אלייך בבומרנג
בקיצור, נאוה חזרה למען הילדים בכיתה, אבל לא בלב שלם.
הצרכים שלה ושל התינוקת הקטנה מנעו ממנה להתלוות לכיתה בטיולים, ובפעילויות שנת המצווה שהתקיימו בשעות חריגות.
הבעיות בכיתה החריפו, מספר התלונות גדל, וכשהמתיחות הפכה בלתי נסבלת הופנתה אצבע מאשימה אל… מי אם לא המורה הנאמנה והמסורה שוויתרה על עצמה למען מקום העבודה.
לחץ של ההורים הביא את ההנהלה לשחרר אותה מלחנך את הכיתה בסוף השנה, ואם מה שעובר לך בראש זה חוק עבודת נשים, את צודקת במאה אחוז אבל היא הייתה בדיוק מחוץ לשישים ימי החסד שבהם החוק אוסר לפטר ובנוסף, גם החוק לא יכול למחוק את החוויה הקשה של כישלון מהול בתסכול משולב בפיספוס הזמן שיכולת להיות עם התינוק שלך.
אז אם את מרגישה שגם את עומדת לפעול מתוך לחץ של הסביבה, הקרובה או הרחוקה, או מתוך "לא נעים לי" תעצרי מיד ותחשבי שוב.
אני בעד עזרה והתגייסות למטרה משותפת של הארגון המעסיק ושל העובדת, אבל כל החלטה חייבת להתקבל מתוך מודעות מלאה למחיר שאת תשלמי, בטווח הקצר, הבינוני והארוך.
כי מסתבר שגם אם משוכנעת שאת עובדת במקום "הכי בטוח בעולם" את עלולה למצוא את עצמך מתמודדת עם השלכות לא נעימות בזמן הכי לא נוח ובלתי צפוי, ובמיוחד אחרי הלידה.
איזה מבאס 🙁 איפה ההנהלה בסיפור הזה?
אני נכנסתי לתמונה לאחר מעשה,
ממה שהבנתי לא היה שם יותר מידי עם מי לדבר
"צרכי המערכת" היה המסר
ובדיוק בגלל זה כל אישה צריכה לשמור על עצמה קודם כל
כי הרבה פעמים הארגון לא יעשה את זה בשבילה
וואו. מתסכל ממש.
טוב שאת מסבה את תשומת הלב להשלכות.
ולי זה רק מחזק את מה שהבנתי בעצמי בשנתיים האחרונות – בשום סיטואציה לא להגיע למצב בו אני "מוותר על עצמי". זה מתכון לכישלון בעיני בכל סיטואציה שהיא.
אדיר מירב!
זו בדיוק המטרה של הבלוג
ענת יקרה, אני חושבת שזאת שליחות אמיתית הבלוג שלך- להביא למודעות את כל האמהות העובדות, שמפסידות כה הרבה מחוסר ידע בהיותן בתקופה הכי מרגשת וחשובה שלהן בחיים, האמהות – ומאידך העולם האמיתי מעכיר ברוב המקרים את התמונה והאידליה. תודה לך, מחכה לעוד מידע מעניין באשר הוא
תודה רבה נתלי!
הבשורות הטובות הן שאפשר לשלב,
גם להיות עם התינוק ולהסתגל לאימהות וגם לשמור על מי שהיית קודם