עבדים היינו לפרעה במצריים, אבל לא רק.
כשקראתי את הערך עבד במילון ספיר מצאתי שבפרוש מספר 3 כתוב: "אדם המתמכר להרגל, לרעיון, לאדם וכד', משעבד את עצמו למשהו".
אם ההרגל או המחשבה אליה התמכרת היא כזו שמעכבת אותך, מעמיקה את החששות והפחדים או מזינה מנגנונים שונים שמכבידים ולא מקדמים, זו בעצם עבדות לחיים שאת לא רוצה לעצמך.
יש הטוענים שמכיוון שמדובר בעבדות דמיונית לכאורה, עבדות לרעיון או מחשבה, אז קל יותר להשתחרר ממנה, אבל לפעמים ההפך הוא הנכון. כי איך תדעי להשתחרר ממשהו שאת לא רואה ולעיתים פשוט לא יודעת על קיומו…? בדיוק כמו שכל כך קשה להתכונן למשהו שאת לא יודעת מה הוא אומר, החיים אחרי שתהפכי לאמא – כתבתי על זה בהרחבה בפוסט הזה.
אז לכבוד חג החירות, אני מגישה לך חמישה מפתחות שיעזרו לך לאבחן את עצמך ולזהות את המחשבות המעכבות שלך, ומאחלת לך יציאה מעבדות לחירות אמיתית.
דבר אחרון לפני שנתחיל, בתקופה שאחרי לידה, נשים רבות הופכות חשופות ופגיעות מהרגיל, ולכן עלולות למעוד ולקבל על עצמן תפיסות ומחשבות מעכבות, יותר מאשר בזמנים של שיגרה.
מודעות לתופעה יכולה לשמור עליך, ולהפוך אותך לחזקה, עמידה וממוקדת, ולאפשר לך להוביל את החיים שלך למסלול מספק ומתגמל יותר. זה כמובן ישפיע מיידית לטובה על כל בני המשפחה.
אז אולי זה יהיה הדבר הבא שיקדם אותך בתהליך היציאה לחירות?
ללמוד על כל מחשבה מעכבת מה יכולה הייתה להיות המטרה המקורית שלה ולחשוב על דרכים אחרות לספק את הצורך הזה?
האם יצאת מעבדות לחירות? ספרי לי על כך בתגובות.
יש הטוענים שמכיוון שמדובר בעבדות דמיונית לכאורה, עבדות לרעיון או מחשבה, אז קל יותר להשתחרר ממנה, אבל לפעמים ההפך הוא הנכון. כי איך תדעי להשתחרר ממשהו שאת לא רואה ולעיתים פשוט לא יודעת על קיומו…? בדיוק כמו שכל כך קשה להתכונן למשהו שאת לא יודעת מה הוא אומר, החיים אחרי שתהפכי לאמא – כתבתי על זה בהרחבה בפוסט הזה.
אז לכבוד חג החירות, אני מגישה לך חמישה מפתחות שיעזרו לך לאבחן את עצמך ולזהות את המחשבות המעכבות שלך, ומאחלת לך יציאה מעבדות לחירות אמיתית.
דבר אחרון לפני שנתחיל, בתקופה שאחרי לידה, נשים רבות הופכות חשופות ופגיעות מהרגיל, ולכן עלולות למעוד ולקבל על עצמן תפיסות ומחשבות מעכבות, יותר מאשר בזמנים של שיגרה.
מודעות לתופעה יכולה לשמור עליך, ולהפוך אותך לחזקה, עמידה וממוקדת, ולאפשר לך להוביל את החיים שלך למסלול מספק ומתגמל יותר. זה כמובן ישפיע מיידית לטובה על כל בני המשפחה.
המפתח הראשון – אפשר או אי אפשר זו השאלה
כל פעם שאת שומעת את עצמך חושבת אי אפשר או אין ברירה את כנראה במסלול שסוגר לך אפשרויות, מקצץ לך את הכנפיים ומכריח אותך לחיות מתוך חוסר ברירה. אני בטוחה שאת יכולה להסביר לי ובעיקר לעצמך למה הפעם, במקרה הספציפי שלך, זה באמת נכון ואין לך ברירה אחרת. אבל תזכרי שככל שאת מסבירה יותר למה אין ברירה, את מעמיקה את תבנית החשיבה המעכבת שלך.
המפתח השני – מתנצלת, מתנצלת, מתנצלת…
על מה את מתנצלת? על הזמן שלוקח לך לדבר? על שביקשת הקשבה? על העובדה שאת שואלת? או על זה שלא הבנת? ואולי כי העלית על דעתך לבקש משהו? שלא לומר לדרוש…?!? אם את שומעת את עצמך מתנצלת תבדקי: האם זה בעקבות התנהגות לא ראויה שלך או מעשה פוגעני? אם כן אז כל הכבוד, לכך נועדה ההתנצלות. אבל אם זה בגלל שאת חוששת להפריע, להטריד, להכביד או לבזבז למישהו את הזמן אז אולי מסתתר שם ההרגל לחשוב שאת לא מספיק חשובה…? שווה בדיקה
המפתח השלישי – לא נעים לי
לא נעים לי זה ביטוי לביטול עצמי אפילו יותר מהתנצלות. כשאת שומעת את עצמך אומרת או אפילו חושבת "לא נעים לי" תבדקי אם אפשר להמשיך עם ב "איך את מעיזה לבקש אחרי כל מה שעשו בשבילך!!!" או "עכשיו? אחרי שהתחשבו בך כל כך? גם ככה באים לקראתך כל הזמן" אז זה בהחלט הרגל מחשבה מעכבת.מוסיפה בשביל הפרוטוקול – נתונים מראים שנשים לא מקבלות תגמול הולם, שכירות ועצמאיות כאחד, גם מהסיבה שהן לא מבקשות.
וכן "לא נעים לי" גר גם ביחסים אישיים, בתוך המשפחה ובין חברות, בעולם העבודה והעסקים יותר קל לעלות עליו.
המפתח הרביעי – הסקת מסקנות שליליות, מחמירות ומוחלטות
למשל אם שלחת ווטסאפ, לחברה, עברו שעתיים ולא קיבלת תשובה, או אולי אם כתבת מייל למנהל/ת או ללקוחה שלך, עבר יום (או אולי יומיים) ולא התקבל מענה.. אם את מיד מחליטה משהו בסגנון- היא מסננת אותי
- לא אכפת לה
- היא לא רוצה לעבוד איתי
- מתכננת לפטר אותי וכד'
האוטומאט להסיק מסקנות שקוטלות אותך, חושף את ההרגל לחשוב על עצמך כלא חשובה, לא שווה או לא ראויה.. נקודה מצויינת להתחיל את המסע לחירות אמיתית.
המפתח החמישי – הענשה או הלקאה עצמית
אם את חיה בתחושה שאת אשמה במשהו (בכלל לא חשוב במה) אז אולי כדאי לבדוק אם "עלית דרגה" ואת כבר מנהלת יומן סבל, הרבה סבל אם אפשר. הסבל שאת לוקחת על עצמך מייצר אשליה של "צדק פואטי". אז זהו שזה לא צדק ולא פואטי וכנראה שאת גם לא אשמה בדבר, אבל ההבנה שאת חושבת שמגיע לך לסבול כי את לא בסדר מאפשרת לך "לתפוס את עצמך על חם" ולחפש הרגל מחשבה עמוק יותר שקשור לכמה את חייבת להיות מושלמת או שאסור לך לפספס, לטעות או חלילה להקל על עצמך בצורה כלשהיא. זיהוי המחשבות המעכבות זה שלב קריטי והכרחי בתהליך היציאה מעבדות לחירות. עכשיו את יכולה להתחיל לשים לב אליהן, וללמוד עליהן קצת, מה המטרה של כל מחשבה? לאיזה צורך היא נועדה? חשוב מאוד לזכור שכל מנגנון שהמוח שלך מייצר נולד למען מטרה חיובית, התוצאה אולי לא משהו… אבל כוונת המקור תמיד לטובתך.
אז אולי זה יהיה הדבר הבא שיקדם אותך בתהליך היציאה לחירות?
ללמוד על כל מחשבה מעכבת מה יכולה הייתה להיות המטרה המקורית שלה ולחשוב על דרכים אחרות לספק את הצורך הזה?
האם יצאת מעבדות לחירות? ספרי לי על כך בתגובות.
פעם הייתי נעלבת ממש בקלות. למחשבות שלי היתה נטייה ברורה לכיוון העלבון האישי.
לא ענו לי לטלפון ולא חזרו אלי – מסננים כל כך,אותי,
הרגשתי שאני מספרת משהו ולא ממש מקשיבים – אני לא חשובה מספיק
וכולי וכולי.
לשמחתי, אחרי הרבה תשומת לב ועבודה עצמית, יצאתי לחרות !!
היום נדיר שאעלב.
מקסימום אני שואלת, מבררת. היום המחשבות שלי קיבלו נטיה של – בטוח יש סיבה טובה, היא הרי אוהבת אותי.
ואני מסכימה איתך, זה ממש משחרר 🙂
מירב,
זו ברכה אמיתית להשאיר מאחור את הסבל הכל כך מיותר הזה.
ממש שמחה לשמוע
חג חירות שמח 🙂
ענת, זה פוסט מצוין שנותן כלים מעשיים ואני חוששת שיש לי עבודה לעשות אבל שמחה להיעזר בך. יש רק דבר אחד שפחות מסתדר לי. אנחנו הרי לא יכולים לשלוט במחשבות. יש להן חיים משלהן. אנחנו יכולים לנהל שיח עמן ולתת להן מענה מהתובנות ומהעבודה הפנימית הזאת שאת מציעה. חג חירות שמח 🙂
זיוה יקרה,
לא זוכרת שדיברתי על שליטה במאמר, אבל אם את מעלה את זה אז זה באמת בד"כ מפתיע לגלות שבנוסף לשיח, אפשר לעשות בחירות.
הבחירה של איך להתבונן / לראות / לפרש וכו'.. את אותן עובדות הופכת זמינה בד"כ אחרי שהמסלול האוטומאטי מפסיק להיות שקוף.
אני מסכימה איתך שלהיכנס לתהליך כזה בצורה עצמאית יש גבול גיזרה נמוך יותר מאשר בתהליך עם ליווי,
אבל לזהות את המחשבות האוטומאטיות שזו ההתחלה, אפשר עצמאית.
תודה!!
ענת, נדהמתי לגלות לצערי, שכמעט כל מחשבה מעכבת חוזרת אצלי כמעט על בסיס קבוע. אצלי לרב קודם כל "אי אפשר" ואחר כך "לא נעים לי". אין ספק שיש לי דרך ארוכה לעשות עם עצמי ואשמח לעשות זאת בעזרתך…
ואני רואה אותך עושה כל מה שאני לא מצליחה
בקלות וללא מאמץ
מה תגידי על זה
תודה אהובה 🙂
כתבה מדהימה!!! הזדהיתי אם 3 סעיפים. כמה פעמים אני מרגישה "לא מספיק טובה" ואחרים צודקים או יותר חשובים. אני עובדת על המקום הזה (קשה!) אבל ממש לא יצאתי עדיין לחירות. אני ככ שמחה שזכיתי לתהליך איתך ומקווה שזה יעזור לי להאמין בעצמי ולחזק את הערך העצמי שלי. אני כבר רואה שינויים שלא האמנתי שיקרו אחרי 38 שנה?! אני אנהל יומן מסודר אין מצב ופתאום אני קולטת שלא מבינה בכלל איך הצלחתי להתנהל עד עכשיו. אוהבת <3 ותודה על הכול 🙂
את אלופה !!
התוצאות הן בזכותך יקירה ובזכות העבודה שאת עושה!!
אין דבר מרגש יותר ממה שכתבת לי כאן
אלף תודות על האמון
ענת יקרה, נעים לי מאוד, למדתי בדרך הקשה אחרי שנים כעצמאית, כיצד לדייק עם עצמי ולהעביר ללקוחות את המסר כי נעים לי מאוד לעבוד מולם, ולבקש תמורה מלאה בעד עבודתי הרבה. תודה על החידוד והטיפים הרבים.
איזה כיף כשזה קורה!!
אלופה שהצלחת
תודה קוסמת יקרה
אין ספק שהעבדות הקשה יותר להשתחרר ממנה בזמננו היא העבדות להרגלים שלנו ולשיעבוד הזה לכל המחשבות המעכבות האלו.
גם לאחר שמרפים מהם עדיין אוהבות לקפוץ לביקור בזמני חולשה. טוב לזהות אותם ולתת להם שם, כך שהפרדה מהם במפגש הבא תהיה קלה ומהירה יותר. תודה ענת (-:
ממש ככה
אגב, זה ממש כמו בכל התמכרות…
אין מה לצפות שהדחף לא יגיע
תודה מיכלי
קריאת הפוסט שלך נתנה לי להבין כי היציאה מעבדות לחירות דורשת ממני עבודה מנטאלית עמוקה. אני עדיין נמצאת בחלקים האלה של ׳לא נעים לי׳, ׳אולי הוא לא רוצה לעבוד איתי׳ ועוד כאלה. אני עובדת על זה חזק ודואגת לעקור הרגלים מעכבים ומחשבות מיותרות.
תודה ענת על התזכורת המצוינת שגורמת למילה התמדה לזרוח.
פוסט מצוין וחשוב?
תודה לך אביגייל מקסימה!
זו באמת עבודה מנטאלית
החירות לא מגיעה בשניה אבל זה גם לא כל כך מסובך
נראה לי שאת לגמרי בתוך זה
היי ענת, ממש מתחברת למה שרשמת על עבד, כמה זה חשוב בפסח לחשוב על כל מה שכתבת. האמת שזה בעצם המשמעות של להוציא את החמץ, לא מדובר על הבית, מדובר בעיקר על הלב, להוא את החמץ שזה כל הדברים שהופכים אותנו לעבדים כמו שכתבת. נהניתי לקרוא. תודה
כ
תודה אוריתו!
מאחלת לך שנה של חירות
אמיתית
שבתוך העומס, גדול ככל שיהיה תמצאי את החופש דרך הלב
לגמרי! בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו על המציאות ולאו דווקא במציאות עצמה.
פוסט נהדר!
תודה סיון!
בדיוק זה העניין, ואת מאסטר בלעשות בחירות שלוקחות את כולם למעלה 🙂