לספר או לא לספר (שאת אמא) בראיון עבודה// או אל תקראו לי שקרנית
הכותרת "אמהות שמשקרות בראיונות עבודה הורסות לכולנו" תפסה אותי לא מוכנה והרגיזה אותי, וזו לא הפעם הראשונה. כתבתי בעבר במאקו
הכותרת "אמהות שמשקרות בראיונות עבודה הורסות לכולנו" תפסה אותי לא מוכנה והרגיזה אותי, וזו לא הפעם הראשונה. כתבתי בעבר במאקו
עדי חשבה שעולם העבודה הוא המקום המתאים והנכון לה ביותר עד שאיבדה את עבודתה, ואתה גם את מקור הפרנסה שלה.
בכל פעם שאני פוגשת את איילת אני רואה חיוך ענק ומאחוריו אישה. אי אפשר לפספס את החום, האותנטיות ושמחת החיים
לפני כשבועיים קיבלתי הודעה ממורלי דורי, מנכ"ל ביטוח חקלאי: "אני שולחת לך הזמנה לארוע שסיגל ואני הצלחנו לארגן בנושא נשים בענף
כשרות רונן מבינה שהיא לא מרוצה מהעבודה שלה היא כבר אמא לתינוק קטן, אחרי רילוקיישן, סובלת מעייפות, ומרגישה שהיא במצב
יש סיפורים שיכולים לקרות בכל מקום בעולם, ויש סיפורים שמתרחשים בניו יורק. אנני דודקביץ משתפת אותנו באחד כזה. וכמו כל
כשאיריס מספרת על ההתמודדות שלה כאמא טרייה וצעירה, על הרצון העמוק שלה להתפתח מקצועית בלי לוותר על גידול בנותיה, זה
את סיגל שלימוף ראיינתי לפני יותר מארבע שנים. אז שמעתי לראשונה את הסיפור על דוד, המכולת והחמוצים. במשך השנים הסיפור קיבל
ארבעה חדשים אחרי שילדה טלי את בנה הבכור מצאה את עצמה ברילוקיישן בסנט פטרסבורג. לבד, בעיר המהממת והקפואה, עם תינוק.דווקא מתוך
דפנה היא אישה עדינה, רגישה ובעלת מודעות עצמית מפותחת עד כדי כך שזה ניכר בכל מפגש איתה ובכל דבר שהיא