לפני שבוע, בזמן שהשתתפתי בכנס תכנון שנת 2017 במדיה, העברתי הרצאה על תכנון ממוקד מטרה ותהליך לבחירה מטרה מתאימה. מטבע הדברים כשמדובר בנשים, עצמאיות או עובדות, במיוחד כשהן אמהות, הנושא של תכנון זמן הוא קריטי, יש לי שיטה שאני מאוד ממליצה עליה, אבל כל שיטה טובה, אם משתמשים בה.
אחת המשתתפות העלתה שאלה, ועליה אני רוצה לספר לכן היום, והנה היא כאן:
"מה קורה, אם אחרי שתכננתי את הבוקר במדויק, ואחרי שכבר הייתי מוכנה ליציאה, פתאום הקטנצ'יק שפך את קערת הקורנפלקס עם החלב על הרצפה? ואז, ברגע שסיימתי לנקות את החלב הוא שפך גם את השוקו? לקח לי יותר מעשרים דקות לנקות את הריצפה (פעמיים), להחליף בגדים ולהירגע… יצאנו בעצבים וככה הגעתי לכאן באיחור.. "
נדמה לי שאין אמא שלא מכירה את הסצינה הזו, ואין ילד שלא העביר שוקו, חלב, מרק, או כל מזון אחר, נוזלי או מוצק למקומות משונים ברחבי הבית, אל עבר הבגדים שלו ולעיתים גם אל הבגדים של הסובבים אותו. אבל לפני שאענה על "מה עושים כשזה קורה", אני שואלת האם זה ארוע חריג ובלתי צפוי?
ואני לא יכולה שלא להזכיר, באותו הקשר, את האגם שנוצר ממש מתחת לבית שלי, בכביש החוף לפני כמה ימים בעקבות הגשם שירד במהלך הסופה.
בלתי מתוכנן? בהחלט, אף אחד לא מתכנן שהציר המרכזי של התנועה מהצפון למרכז ייחסם למשך יום שלם ואנשים ישבו ברכב שעתיים במקרה הטוב וחמש שעות במקרה הפחות טוב.
בלתי מתוכנן, זה ארוע שמתרחש מעבר לתוכניות שעשינו, ולא קיים בלוח הארועים שבנינו.
שני הארועים, השוקו על ריצפת המטבח וגם ההצפה על כביש 2 לא תוכננו. אני משוכנעת לגבי השוקו כי השואלת אמרה את זה בברור וגם לגבי ההצפה של כביש החוף, מספיק הגיון בריא כדי לדעת, אבל האם מדובר בארוע שאינו ניתן לצפיה?
כששאלתי "כמה פעמים נשפך השוקו או קערת הקורנפלקס על הריצפה בשבוע האחרון" היא פרצה בצחוק גדול. כי אם יש משהו שאי אפשר לומר על שוקו / חלב / או כל מזון שהילדים אוכלים ונשפך על הריצפה, זה שהוא בלתי צפוי.
בדיוק כמו שכשצפויה מערכת גשם סוערת, והחזאים מתארים אותה במדויק במשך שבוע ימים, ויודע מי שתכנן את כביש החוף שלא נבנתה מערכת ניקוז שמותאמת לסופה המתוארת, אי אפשר לומר על התוצאה שלא ניתן היה לצפות אותה. אנחנו האזרחיות (וגם האזרחים), בהחלט מצפות שמישהו יחשוב עוד רגע לפני שישלח אותנו לעמוד חצי יום ליד האגם.
אז מה לעשות?
מכניסים לתוכנית היומית את הזמן הנחוץ לארועים בלתי מתוכננים אבל שניתן לצפות אותם.
כמו שוקו על הריצפה, ריב על גרביים, נעליים, קוקיות או פיפי לפני היציאה, ואם נצא קצת מהכאן ועכשיו ונחשוב על טווח ארוך יותר אפשר לתכנן את החגים והחופשות, את תקופות העומס בעבודה או בעסק ומאידך התקופות הרגועות, נסיעה לחול, לימודים או ימי הולדת, את כולם לקחת בחשבון. ואז כשכל אלה כבר בתוכנית שלך ואת לא מוצאת את עצמך מופתעת מכל הארועים המתסכלים על סדר היום, את תוכלי להתמודד הרבה יותר טוב עם ארועים שלא ניתן לצפות שהחיים מזמנים כמו מילואים בהתראה קצרה, מחלה, או כל דבר אחר.
ובימים בהם השוקו לא נשפך על הריצפה?
שיחקת אותה! את יכולה להגיע מוקדם לעבודה, לשחק עם הבן קצת בגן, לשתות קפה ולקרוא עיתון בנחת לפני יום עמוס, או שאת יכולה לעשות כמוני ולהכין רשימת משימות קטנות ובינוניות שיכולות להידחס למרווחים הקטנים שנוצרים כתוצאה מתכנון טוב ומקיף.
אגב, אם את מוצאת את עצמך בעודף של זמן בצורה רציפה ועיקבית, יכול להיות שהילדים גדלו או שאת התיעלת ואפשר לצמצם קצת מרווחים.
מה למדתי מההצפה האחרונה?
שתכנון זה חלק מתרבות, כמו שפה, מוזיקה, ונורמות חברתיות.
ואווירת ה"סחבק" הישראלית, בתוך תרבות ה"יהיה בסדר", לא מלמדת אותנו לעצור ולתכנן את היום, את השבוע, את החודש, ובוודאי שלא את ההריון, או השנה שאחרי הלידה. ואישה שבוחרת בדרך הזו לא תמיד תקבל תמיכה, סיוע ופירגון מהסביבה.
אל תתני לזה לחבל לך בתוצאות שאת יכולה להגיע אליהן. עצירה לצורך חשיבה ותכנון נכון יכולה להכריע במבחן התוצאה האישית, משפחתית, מקצועית וכלכלית. גם כשבמקום העבודה, או בעסק, ואפילו בסביבה הקרובה יגידו לך "תפסיקי לעשות עניין".
מה אני מציעה?
להתחיל לתכנן!
מתי?
עכשיו יהיה זמן מצוין
איך?
עם עצמך, עם חברה, בן זוג, קולגה או אנשי מקצוע
ואם את כן מהמתכננות את מוזמנת לכתוב לי כאן ולשתף במה שעובד לך הכי טוב.
אולי הטיפ שלך יהיה מה שיאפשר לעוד אישה לתכנן את היום, השבוע, השנה ואולי אפילו את העתיד המקצועי שלה, גם אחרי שהפכה לאמא.
היו תקופות שהייתי מוצאת את עצמי "פגוש אל פגוש" מבחינת תכנון פגישות ומטלות, עד שלמדתי להכניס את המרווחים בין הפגישות ליומן, ולקחת בחשבון פקקים, תאונות על כביש 6 או סתם בלת"מים.
בהמשך למדתי שגם את הזמן ליוגה או לאימון ספורט אני חייבת להכניס ליומן, אחרת זה לא קורה – לא תמיד בגלל חוסר זמן, לפעמים זה פשוט נשכח ממני. כשזה ביומן – זה במודעות.
הדבר הכי חשוב שלמדתי להכניס ליומן – אלה זמני "כלום". זמני בהייה, שכל כך חשובים לי בשביל להתמלא אנרגטית, מחשבתית, רעיונית. (ולפעמים בשביל להתרוקן – מעומסי היום והפגישות)
תודה 🙂 פוסט מצויין וסופר חשוב.
תודה חיה על הטיפ החשוב!
את כל כך צודקת
מי שמכירה את עצמה ויודעת שזקוקה לזמן בהיה וכלום חייבת להכניס אותו ליומן כדי שהוא יקרה.
טיפ כל כך חכם!
מאוד חשוב לדעת מה מזין אותך ועל מה אסור לך לוותר.
הרבה פעמים זה יהיה הדבר שהכי קשה לנו לשמור עליו בלוח הזמנים..
אני אוהבת פוסטים שלוקחים סיטואציה מהחיים ומראים בזום אאוט תובנות יותר גדולות מהסיטואציה עצמה. יופי! שונאת חורף ושלוליות, וזה הזכיר לי שבפעם הראשונה כשהכנסתי את הגדולה לגן היתימבסוטה כל כך שהצלחתי להספיק הכל ואני מתוקתקת אש, ואז כשהגעתי לעבודה, רגע לפני שיצאתי מהאוטו בזוית המראה גיליתי שיש לי חתיכת פליטה על הגב ולא שמתי לב, (על חולצת מעצבים יקרה שקניתיבמיוחד לרגל הארוע) . מזל שהיו לי מגבונים בתיק, חיכיתי עשר דקות שהכל יתיבש כראוי ואז דפקתי הופעה ואיחור…
תודה יונית, סיפור גדול!
מצחיק איך שגם הבעיה (הפליטה) אבל גם הפיתרון (המגבונים) הגיעו מהגדולה (שהייתה קטנה) ;ׂ)
פוסט כל כך חשוב… במיוחד בשבילי. אני כבר לא בענייני שוקו וקורנפלקס, אבל בחיים תמיד יש אינסוף מטלות ומשימות ולפעמים זה הצפה.
תודה זיוה,
זה באמת לא רק עסק של שוקו וקורנפלקס.
המטלות והמשימות, פשוט משתנות
עם הזמן, הגיל, השנים והעיסוקים
צודקת זיוה,
כל אחת והשוקו של החיים שלה 🙂
צריך רק לדעת מהו
פוסט מעולה, ופתרונות משובחים. כמה המרווחים נוכחים בחיי, וכמה יש הצפות גם לא צפויות.
היום למשל הייתי צריכה להגיע לעבודה עם האופניים- אך היה גשום בחוץ, הלכתי ברגל, ופתחתי לי מרווח נשימה, הוא אפשר לי כל כך הרבה תובנות, שהגעתי כולי מלאת השראה ורגועה לעבודה. זה יכל להיות הפוך לגמרי אם הייתי נתפסת על המזג אוויר, שחירבש לי את כל הלו״ז והבוקר. 🙂
תודה נתלי!
הסיפור שלך מהבוקר ממחיש בצורה מעולה את החופש שתכנון מאפשר.
דווקא כשיש תוכנית יש אפשר לעצור ולבחור מחדש מה מתאים ברגע הזה.
מדוייק! אני חושבת שתכנון נכון של זמנים יכול להקל בצורה משמעותית את הג'אגלינג היום-יומי הבלתי פוסק. בתוך כל תכנון מהודק וצפוף חייבים להשאיר "איים" של בלת"מים. הצד השני של זה הוא לפתח את היכולת לאלתר כשאין איים כאלה. או פשוט להרפות.
בתקופה שאחרי לידה זה לדעתי קריטי פי מיליון.
פוסט מצויין!
ואת, סיון יקרה מבינה בתכנון!