לספר או לא לספר (שאת אמא) בראיון עבודה// או אל תקראו לי שקרנית

הכותרת "אמהות שמשקרות בראיונות עבודה הורסות לכולנו" תפסה אותי לא מוכנה והרגיזה אותי, וזו לא הפעם הראשונה.
כתבתי בעבר במאקו על הנזק שנגרם מהתעסקות ביקורתית ושיפוטית שלנו הנשים, בבחירות של אחרות, אבל הפעם זה הכעיס אותי יותר, כיוון שנכתב באתר תוכן ואקטואליה לנשים. אז איך ביטול בחירה של כל כך הרבה נשים מכבד אותן ואת המציאות היומיומית שלהן?  ובכלל מי החליט שכל הנשים חייבות לנהוג באותה דרך?    
אבל היד קלה על המקלדת, ובלי לשאול יותר מידי שאלות מסמנת נשים שבוחרות לפעול בדרך מסוימת, שהיא לגיטימית על פי חוק,  כ"משקרות" ו"הורסות לכולנו". 

כותרות מהסוג הזה, הן אלה שמנציחות את אותה תיקרה מפורסמת. כי כל מסר שמכתיב לנשים לנהוג בדרך מסוימת, ולשים את האחריות שאם לא = הן הורסות לכולן (לא פחות) הוא מסר שנוטל את הזכות לבחור ומנציח את העיוות. 

אבל אני מקדימה את המאוחר, בואו נעשה סדר:

נשים לא משקרות בראיונות עבודה, הן פועלות על פי חוק

החוק קובע שאין לדון בנושאים שקשורים לילדים של מועמדת בראיון עבודה, והוא נועד להגן על נשים מאפליה, שחוסמת אותן. זה קורה כבר בשלב הגשת קורות החיים, ולכן אני ממליצה להשמיט את הפרט הזה וגם את שנת הלידה שמאפשרת סלקציה נוספת.
הניסיון שלי מלמד שנשים שלא הצליחו להגיע לראיונות והשמיטו את שני הנתונים האלה, לפתע פתאום זומנו.

החוק נועד להגן עלייך אבל הוא לא מגיע איתך לראיון

לצערי, נשים רבות לא מודעות לחוק, גם חלק מהמעסיקות והמעסיקים לא. יש כאלה שיודעים ומתעלמים ממנו, ויש שמייצרים מנגנוני סינון חדשים במטרה לברר אם יש לך ילדים, ואז לסנן אותך.

שאלה כמו "את יכולה לעבוד עד 18:00?" היא דוגמה מצוינת לאפליה על בסיס ילדים, שמטרתה לסנן אמהות. במיוחד כשהיא נשאלת בראיון טלפוני לפני זימון לראיון.
אז איזו תשובה תחשב לאמת בשאלה כזו? למה שאישה תרצה לענות עליה ולהפסיד את ההזדמנות שלה? והרי בראיון, במיוחד אם הוא מקצועי, ניתן להפעיל שיקול דעת חוצה שעות כמו למשל "היא תותחית, מתאימה בול לתפקיד, ונרצה לבוא לקראתה כמעט בכל דבר, רק שתישאר כאן" .
ומה זה בכלל המונח הזה "יכולה להישאר"? אולי היא יכולה אבל היא לא רוצה? אולי היא לא רוצה כי השכר נמוך ולא מצדיק להפסיד שעות עם הילדים?ואולי היא יכולה, אבל בכלל לא מקצועית?
ההמלצה שלי היא לענות: "אני יכולה לעבוד בכל שעה שאני מחליטה, תלוי בתפקיד ובתנאים"
זה שקר? ממש לא.
יכול להיות שרק אחרי הראיון תדעי מה את באמת מוכנה לעשות בשביל התפקיד הזה? בהחלט כן.
לסנן אותך על בסיס שאלה מתחכמת זה חוקי? לכאורה כן אבל תכלס לא.

ילדים זה שמחה – אבל זה ממש לא נושא השיחה

הכללים בראיון עבודה הם ברורים – שיחה עם מועמדת (או מועמד) על היכולת שלה לבצע עבודה קונקרטית ועל ההתאמה שלה לתפקיד וגם לארגון. עבודת הראיון אינה פשוטה בכלל, יש להבין משיחה קצרה יחסית, ועם מידע שמגיע בקורות החיים, מי היא היושבת על הכיסא, וכמה טוב היא תבצע את התפקיד.
הראיון אמור להיות הדדי כלומר גם המועמדת יכולה (ולדעתי צריכה) לשאול על התפקיד, התרבות הארגונית, על המחלקה בה תעבוד, נהלים וערכים וגם על השכר ותנאי עבודה בכלל.
ואני שואלת – איך למען השם יכולה השיחה על הילדים לקדם אותה ולמה זה בכלל רלוונטי?
למה לדבר על האמהות שלך, על שעת סיום הצהרון, או על הסבתות שיש לך ב"סטנד בי" במקום על הניסיון המקצועי שלך, על האפקטיביות והערך שאת מייצרת בעבודה, על התקשורת הנהדרת שלך עם לקוחות, ועל הניסיון הרלוונטי לתפקיד? 

אחרי שהסברתי את ההגיון שיש מאוחרי שיח מקצועי בראיון עבודה, יש גם בשורה טובה והיא שכל אישה יכולה להיות אקטיבית ולהוביל את נושאי השיחה, גם בראיון עבודה, למקום שמקדם אותה.
אל אני גם יודעת היטב, שלא לכל אחת זה מתאים.

"אבל אני לא ארגיש בנוח בלי לומר שאני אמא"

בעבודה שלי עם נשים לקראת ראיון עבודה אני רואה שהתחושה הזו של "הסתרה" נובעת לרוב מתוך תפיסה חברתית ארגונית ואישית, שמתייחסת לאמהות כאל חסרון בשוק העבודה, ונשענת על חוסר האמונה שאפשר ליצור את התנאים המתאימים לך כאמא. 
ובהמשך ישיר לזה אנחנו לא נראה אישה (או גבר) שמספרת בראיון עבודה שבעונות המעבר היא סובלת משיעול נוראי, למרות ששיעול יכול מאוד להפריע למספר לא קטן של אנשים בסביבתה.
למה שם אין תחושת הסתרה? כי נכון להיום, שיעול, מטריד ככל שיהיה, לא הוגדר כמידע רלוונטי לביצוע תפקיד.

ובכל זאת, לנשים מסוימות זה לא מתאים, הן חשות מרמות, הן מרגישות שמסתירות משהו מהותי בזהות שלהן ועם תחושות כאלה הסיכוי להוציא את המיטב בראיון עבודה הוא קלוש.
וגם זה בסדר!
מותר לכל אישה להחליט ללכת בדרך שטובה לה ולפעול בצורה שמתאימה לה רק מסיבה אחת והיא: "ככה מתאים לי!"

וזה בדיוק העניין עם לשבור את תקרת הזכוכית; 
אם את רוצה לבוא לראיונות ולהכריז "יש לי ילדים ואני העובדת הכי יעילה, זריזה, נאמנה, אפקטיבית שלקוחות רק חולמים עלי" אז תעשי את זה. עופי על עצמך, התעלמי מכל העצות שנתנו לך עד היום, ותהיי את במלוא תפארתך בדיוק איך שבא לך!!!

אז תכלס, לספר או לא לספר? זו השאלה 

את היחידה שיכולה לבחור את הדרך שלך, ולדעת מה הטקטיקה שמתאימה לך.
תשאלי את עצמך ותלכי עם מה שאת יודעת שנכון לך.

הקווים המנחים עליהם אני ממליצה:  

• תפעלי מתוך מודעות. תבררי מה מותר, מה מגיע לך ומה יכולות להיות ההשלכות. תשאלי את עצמך מה יותר הכי חשוב לך, ומה יותר קל לך לקבל.
• בחרת טקטיקה והיא לא עובדת לך טוב? אל תחשבי פעמיים פשוט תשני את הדרך, בכל נקודה על ציר הזמן ובכל מצב את יכולה לבחור מחדש.
• תקרת זכוכית קיימת פעם אחת אצל היושבים מולך, ופעם שניה בתוכך והיא המכשלה האמיתית, אותה את רוצה לעבור, ואז כנראה תגלי שהשניה לא באמת חוסמת אותך.

ואחרי כל זה זכרי שחיפוש עבודה זו דרך, לפעמים היא מאתגרת יותר, במיוחד לאמהות ועוד יותר אחרי לידות.
המטרה כמו שאני רואה אותה היא להקדיש לה תשומת לב גדולה, ולבחור בכל צפעם מחדש מה הכי נכון עבורך עכשיו. 
וכמו שכתבה לי השבוע מ.ל.: "נסיון להקטין את עצמך לא באמת עוזר לאף אחד גם לא לעצמך".