קרה לך פעם שמצאת את עצמך, במהלך שילוב בין אמהות לקריירה, מחזיקה את הראש ושואלת את עצמך איך הגעת למצב הזה? לרוב הנשים שאני פוגשת יש, יותר מאחד…
כששאלתי את אילת סער, האישה שיודעת הכל על כושר, האם זכור לה ארוע אחד במיוחד זה מה שסיפרה… "לא האמנתי שזה קורה לי!"
שמי אילת סער, גרושה ואמא לטל – בן 20 ושני – בת 15, מתגוררת ברמת גן.
פרשתי משרות הבטחון לאחר 25 שנים של עבודת שטח וב 4 שנים האחרונות משמשת כמאמנת כושר אישית המתמחה בכבדי משקל ובעלת אתר לאימוני כושר און ליין עבור אנשים הרוצים להתאמן מהבית בכל זמן.
בדצמבר 2003 חזרתי מחופשת לידה לתפקיד השטח בו עבדתי מאז שנת 97, תפקיד ללא שעות מוגדרות וסביב השעון.
התקופה – שיאה של האינתיפאדה השניה, פיגועי התאבדות באוטובוסים ובמרכזי הערים.
מי שהיה בעלי דאז, קיבל על עצמו כמה חודשים קודם לכן את הקמת היחידה לאבטחת אוטובוסים וגם העבודה שלו, על אף שהיתה יותר מסודרת מבחינת השעות, דרשה לעיתים גמישות עקב הקפצות לשטח לאחר ארועים שונים.
מאחר והיו לי שני ילדים קטנים מאוד בבית, שכרתי מטפלת מדהימה, שילדיה שלה היו גדולים כך שהיתה מאוד גמישה עם השעות ובסיכום ביננו היתה מגיעה ב7 בבוקר ונמצאת עם הילדים עד שאחד מאיתנו היה חוזר. לעיתים אף לקחה את הילדים שלי אליה הביתה מאחר והשעה הייתה מאוחרת מאוד וככה תפקדנו היטב.
באחת הפעמים בהן אני עבדתי עד מאוחר מאוד, הבעל הוקפץ לזירת פיגוע התאבדות באוטובוס שהתרחשה בירושלים, ולרוע המזל, בתה הגדולה של המטפלת עברה תאונת דרכים והיא הוזעקה לבית החולים ולא הצליחה להשיג אותי בנייד. זה לא היה מפתיע – בשעות העבודה שלי הייתי מנותקת לגמרי מהנייד לאורך שעות רבות.
בשעת לילה מאוחרת, כשסיימתי את העבודה ופתחתי את הנייד שלי, היו לי עשרות שיחות שלא נענו ממנה והודעה קולית מבוהלת שבתה עברה תאונת דרכים והיא משאירה את התינוקת והבן אצל השכנה.
אמממממ… אבל איזו שכנה?!?
מכיוון שמדובר בעידן טרום הווטסאפ, מצאתי את עצמי באמצע הלילה, מרוטה ועייפה, חושבת מהיכן להתחיל את החיפוש אחר הילדים שלי, ובעיקר מתלבטת… אולי לנצל את המומנטום ולהניח את הראש לשינה מתוקה בזמן שהילדים אצל אחד השכנים (מי שלא יהיה..) או להמשיך לכתת רגלי בין הקומות ולדפוק על הדלתות עד שמוצאת את הקטנים… לא האמנתי שזה קורה לי!
<><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>
גם לך קרה פעם שבמהלך הג'ינגול לא האמנת שזה קורה לך? סיפור שנכנס למיתולוגיה המשפחתית, או ששמרת לעצמך?
את מוזמנת לשתף כאן למטה
את הפוסט של טלי שטראובר כבר קראת? מוזמנת להיכנס כאן
<><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>
הכי כייף לקרוא ראשונה! הירשמי כאן למטה והסיפור הבא כבר בדרך אלייך
כמה חיכיתי לקרוא מה קרה. המציאות עילה על כל דמיון. מזל שמצאת את הילדים ???
לגמרי עולה על כל דמיון !
עדין מחפשת אחרי שעות השינה האבודות…. ???
אלופה שאת! כשתמצאי תגידי לי , אני באה 🙂
כל כך מצחיק למרות שזה עצוב, לכל אמא שגם עובדת יש "סודות" כאלה… פוסט נהדר
סודות.. סודות. סודות.. הולכות על המצחיק 🙂
נו, איילת, אבל איך זה נגמר ?
לא פייר להשאיר אותנו במתח ככה…
עם כל התלונות שלנו על עידן הפלאפונים – תכל'ס יש הרבה יתרונות ליכולת התקשורת המיידית.
יש הרבה רגעים שקשה לדמיין אותם טרום העידן שלנו
זה סיפור שרוב האמהות היו רוצות להסתיר, אבל זה קצת קשה כשכל השכנים בבנין מעודכנים…?
נכון!!! לא חשבתי על זה…
איזה מזל שהתחלת מהסוף. מעניין כמה דלתות פתחת עד שמצתאת את הילדים, אילת. תודה ענת. תודה אילת.
חחח גם הלב שלי לא היה עומד בזה בהכרח…
תודה זיוה !!
פוסט מתוק, נשמע כמו חויה מלחיצה…
קראתי לפני שבועיים והייתי חייבת לחזור לקרוא שוב. עדיין מרגישה באויר…איפה הסוף שלו?
ככה אילת שלנו
תמיד משאירה אותך קצת במתח 🙂