את יונית צוק פגשתי בפעם הראשונה אצלה במשרד. זה היה כשהבנתי שהבלוג שלי יאפשר להרבה יותר אימהות טריות ונשים בהריון לדעת יותר לפני שמקבלות החלטות על הקריירה או על העסק שלהן, בצומת של ההריון והלידה.
מהר מאוד הבנתי שכתיבת בלוג זה מקצוע, וריצה למרחקים ארוכים, ושאני לא רוצה להיות שם לבד. זה שהקמתי עסק ובחרתי להיות עצמאית לא אומר שאני לא יכולה להנות בדרך… משם דרכי לפרלמנט של יונית הייתה קצרה והשאר היסטוריה.
אני שמחה ומתרגשת לארח בבלוג שלי את יונית צוק, שמספרת איך דרך הלידות והחוויות שלה כאמא צעירה לשתי בנות מתוקות הפכה להיות הבלוגריסטית.
גם אצלך הכל התחיל אחרי הלידה נכון?
ילדתי את תמר, בכורתי לפני 8 שנים. בזמנו עבדתי במשרה מאוד מסודרת, בדיסקונט בתור עורכת אתרי דיסקונט השיווקיים. זה היה ב2009. תמר נולדה פגית וביליתי איתה 10 ימים בפגיה, דבר שהיה מאוד טראומתי עבורי. לא היה לי כל כך עם מי לשתף את מה שעבר לי בראש. התנאים היו: בעל רופא מתמחה, יענו, נוכח נפקד בבית, ההורים שלי היו בשליחות במקסיקו וההורים שלו חיים בארגנטינה. מזל שהיתה לי דודה שושי אחת בראשון לציון שאימצה אותי כמו בת. הייתי באה אליה, מניחה את תמר והולכת לישון על הספה, קמה לאכול אוכל ביתי וטעים וחוזרת לישון.
את הבלוג פתחתי בסלונה, כי זאת היתה פלטפורמה שנפתחה באותה תקופה והיתה מאוד נגישה עבורי. המטרה של הבלוג, פשוט לכתוב, הרגשתי שעם הכתיבה אני מאשררת את האמהות שלי. שאני בעצם אומרת לעולם:
בעצם תמר נתנה לי את המתנה הכי גדולה של החיים שלי, היכולת לבטא את עצמי קבל עם ועדה ולשים פיפס אחד גדול על "מה יגידו".
מה הבלוג היה בשבילך? לפני שהיית "הבלוגריסטית"
עם הזמן הבנתי שהבלוג האישי שלי, הקטן, החמוד, זה שנותן לי כח לבטא את עצמי (כי בינינו, בעבודה הייתי "עוף מוזר" וכל פעם כשביטאתי את עצמי חשבו "מי זאת המשוגעת הזאת עם הרעיונת האלה", ובקרב חברות לא רציתי להתלונן על היותי "אשת רופא מתמחה" כי מי שלא חווה את זה מבפנים לא מבין את גודל הבאסה) בקיצור הבלוג שלי היה המקום שבו יכלתי פשוט להיות אני עצמי, כמו שאני. מצחיקה (כך לפחות כתבו לי), יצירתית, עפה עם הרעיונות שלי, ולא בודדה. בלילות שבהם בעלי היה בבית החולים, היה לי מאוד קשה להרדם לבד, אז כתבתי את עצמי, עד שהרגשתי שמחה, שהוצאתי את מה שהיה לי לומר.
הבלוג גרם לי להבין שיש פה משהו בבלוג הזה, שהוא גורם לי אושר ושמחה אמיתי. שהוא הופך אותי ליצור צבעוני, סקרן וחברותי.
ואז, בחופשת הלידה השניה של נעה, החלטתי שאני הולכת לחקור את הנושא בתואר שני בתקשורת.
כן, היה לי מאוד משעמם בחופשות הלידה שלי… ולכן בחרתי לי דרכים שונות לברוח מהן.
כל יום חמישי ושישי מטפלת היתה מגיעה לשמור על הבנות, ואני "ברחתי" למכללה ללמוד. חבל שהלימודים היו רק במשך שנתיים….
בלימודים נדהמתי לראות שהאקדמיה מפגרת בתחום ושכל השיח מבוסס על מדיה של פרינט, רדיו וטלויזיה ואין אף מילה על הדיגיטל.
כמובן שאת כל העבודות שהיו להגשה כתבתי בהשוואה לבלוגים בתחום הקורס, ואת עבודת המחקר הקדשתי לתחום הבלוגים.
והופ – נולד לו בלוג חדש. הבלוגריסטית. הבלוג שנולד מתוך עבודת המחקר שלי. לימים הבלוג הזה הפך את עצמו לעסק.
אז אם התפקיד של בלוג האם שלי אמאעובדת היה מקום פרטי של אישור עצמי ורגיעון, התפקיד של הבלוגריסטית בימי המחקר היה רפקלציה על כל החומר האקדמי בתחום הבלוגינג. סידרתי לעצמי את הראש בעזרת המילים.
מה הניע אותך לכתוב כל הרבה, בהתמדה מעוררת השראה?
הבלוג האישי, שלימים העברתי אותו מפלטפורמת סלונה לבלוג עצמאי (קניתי לי דומיין מתנה ליומלדת בהתרגשות רבה) אני כותבת בו כשיש לי מה לאמר, או כשיש חוויה שאני רוצה לזכור. היום תמרי כבר גדולה וכבר כמה זמן היא אומרת לי שהיא נהנית לקרא את הבלוג שלי כי זה כיף לקרא סיפורים על עצמה כשהיא היתה קטנה. העובדה שהיא קוראת על עצמה מרגשת אותי מאוד. תחשבי כמה כוח זה נותן לילדה. כמה אהבה היא קוראת מתוך מילים שנכתבו לפני שמונה שנים.
לאחר 5 שנים בבנק, קביעות סוג א ומשרת חלומות מבחינת תנאים, התפטרתי למורת רוחם של הבוסים שלי לטובת תת התמחות של בעלי בבולטימור.
כשתמר היתה בת שלוש וחצי ונעה בת שנה וקצת טסנו לשנת התמחות של בעלי בארה"ב. דצמבר, שלג, לבד. זה בעיקר היתה התחושה שלי בחודשיים הראשונים שלי שם. ואז נאחזתי חזק חזק בבלוג האישי שלי בשביל להרגיש, שוב, לא לבד. בשביל לשתף את החווייות שלנו ואת הרגשות. כשמשתפים בבלוג, זה חוזר ובענק. התגובות, הפידבקים, המילים שמחממות את הלב.
התחלתי לקחת גם קורס צילום ופשוט הסתובבתי בבולטימור בתור תיירת שזכתה להצצה בחיים האמיתיים של האנשים. זה הוציא אותי מהבית (לא היה לי רשיון עבודה) וגרם לי למשמעות של עשייה.
במקביל, אחרי שסימתי להגיש את המחקר שלי (שלימים הוצג בכנס תקשורת ביפן על ידי המנחה המעולה שלי) , אותו תיעדתי בבלוגריסטית, הבנתי שיש פה משהו ענק ואני חיבת לחקור אותו בשביל עצמי. כמות התוכן שיש בחו"ל אודות בלוגינג ושיווק באמצעות תוכן הוא פשוט אינסופי ולאט לאט המשכתי ללמוד אותו עצמאית ולפרט את מה שלמדתי בבלוגריסטית.
אני מתמידה בשני הבלוגים שלי באישי כבר מעל ל 8 שנים ובבלוגריסטית , שהפך לעסקי כבר מעל 6 שנים. איך? מתוך אהבה אמיתית לנושא.
אז העסק גידל אותך או את גידלת את העסק?
העסק שלי נוצר בטעות מתוך המחקר שעשיתי בתואר השני. פיתחתי מודל של הפיכת התחביב למקצוע מכניס באמצעות הבלוג. ובטעות עשיתי אוטוסוגסטיה על הבלוג שלי. הפכתי אותו למקצוע.
ברוב המקרים, אם היא רוצה לצאת לעצמאות או לבסס את עצמה בתור יודעת דבר בתחומה, הבלוג עושה עבודה נהדרת, ולאחר מכן, אחרי שהעסק נפתח הוא הכלי הרציני שיש לה לשיווק והתפתחות. כשהקוראות של הבלוגריסטית הבינו שאני עוד רגע חוזרת לישראל, פנו אלי בבקשה ללמד את התוכן הזה של הבלוג. אז פיתחתי סדנא, ביקשתי מהבוס שלי לשעבר שילווה לי את חדר הישיבות שלו, פתחתי עמוד בבלוג ובו תיארתי את פרטי הסדנא והטמעתי כפתור של פייפאל. תוך שלושה ימים מילאתי סדנא של 15 משתתפות. ולאחר מכן סדנא נוספת.
חזרתי לארץ, העברתי את שתי הסדנאות הללו, ישנתי שבוע אחרי נפילת המתח, ואז התחלתי לקבל עוד ועוד בקשות לסדנאות.
הבנתי שאין לי מה לחפש עבודה כי כנראה קורה פה משהו. פתחתי קרן השתלמות ושמתי לי יעד – תוך חצי שנה להחזיק עסק עם הכנסה שווה כמו שהרווחתי בעבודה שלי בדיסקונט.
הקשבתי ללקוחות שלי באמצעות הבלוג, למה הן צריכות ועל פי זה פיתחתי את המוצרים והשירותים של העסק שלי. קורס אודות בלוגינג, קורס אודות פינטרסט, קורס שנתי – הפרלמנט, פגישות אישיות ועוד.
היו גם טעויות בדרך כמו סופ"ש בלוגריות שהקדים את זמנו ונאלצתי לבטל, היה מאסטרמיינד אחרי הפרלמנט שאחרי מחזור אחד לא המשכתי כי הוא לא היה נכון לי בתכניו, אבל מכל דבר אני לומדת ובעיקר מאזינה למה הלקוחות שלי רוצות וצריכות. כך פיתחתי את קורס הקיץ שמיועד לעסקים שרוצים לבנות תוכנית שיווקית באמצעות הבלוג, או לעסקים שרוצים להצמיח עסק, כך נבנה לו אתר הקורסים און ליין שלי, שנוצר מדרישה של קוראות שלי בחו"ל. הכנסים שעשיתי , בגין תגובות שקיבלתי כשאני הייתי בכנסים בחו"ל, ועוד דברים נוספים ויפים שגם עכשיו עומדים על הפרק.
באיזו נקודה הבנת שזה "עסק" לכל דבר?
כשחזרנו מחו"ל מתת ההתמחות של בעלי, התפלאנו לדעת שבית החולים לא שמר לו תקן והוא היה באוויר בתקופה הראשונה שלנו בארץ. זה היה סוג של סכין בגב עבורנו. איך זה הגיוני בכלל. ואני, עוד בלי עבודה, בלי הבטחת הכנסה. זה היה נורא. אבל. היה לי הבלוג שלי.
וכך היה. נתתי לעצמי ששה חודשי ניסיון, עבדתי ועדיין אני עובדת המון. הראש שלי כל הזמן חושב על הבלוג ועל העסק ועל השילובים בינו ובין הקהל שלי. לא תכננתי לעשות עסק מהבלוג, אבל כזש קרה הבנתי שאין לי דרך חזרה.
למה דווקא נשים?
אני פונה לכל הקהלים, גם גברים וגם נשים. מה שאני כותבת נכון לכל בלוג, אבל אני כותבת בלשון נקבה מתוך אג'נדה פמניסטית. הבלוג עזר לי כמה וכמה פעמים לצאת מהבדידות של עצמי, ואני חושבת שזאת בדידות שמאפיינת נשים, בעיקר, ולכן אני חושבת שזה כלי עוצמתי מאוד עבור נשים. עם זאת, הוא כלי מעולה גם עבור גברים. יש לי לקוחות גברים, גם בפרלמנט הראשון היה לי בלוגר מוכשר מאוד.
מה צריכה אישה שיהיה לה כדי לכתוב בלוג מצליח?
לכתוב, לכתוב, לכתוב, להפיץ, להיות חלק מקהילה, להיות עם רצון ללמוד, ובעיקר לא לפחד. הנושא של הבלוג צריך להיות בתשוקה שיש לאותה כותבת, עם זאת התשוקה זה משהו שבא והולך. בבלוג האישי שלי אני כותבת על מליון נושאים כי כל פעם משהו אחר מעניין אותי. ולכן צריך כל הזמן לכתוב כי זה שריר שגורם לנו להיות פשוט בלוגריות יותר טובות.
מה הכי עזר לך בשנים הראשונות?
של העסק? להפגש עם אנשים, ללמוד, לקחת יועצים מעולים בתחומים שונים, לא להלחץ, גב מהמשפחה גם כשהם לא הבינו כל כך מה אני עושה. להבין שעסק זה משהו שצומח כל הזמן ולכן צריך לעבוד הרבה בשביל הפירות שלו.
של הבלוג? – לכתוב ולכתוב ולכתוב, ללמוד צילום, להגיב לבלוגריות אחרות, להפגש עם בלוגריות פנים מול פנים, להמשיך להתפלא כל יום מהעולם שלנו כי יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד ומה לכתוב.
מה היית עושה אחרת?
חשבתי לכתוב שהייתי צריכה לכתוב את הבלוג באנגלית גם, כי כעת, כשאני עובדת בסטראטאפ יומיים בשבוע והוא בינלאומי, אני רואה עד כמה חסרה לי ההכרה הבינלאומית, אבל מצד שני זה היה לוקח לי משאבים שלא היו לי, ואז זה בוודאי היה יוצא עקום. ואני לא אוהבת דברים שהם עקומים. אז האמת שכלום. אני מאוד שלמה עם הדרך שבה פעלתי וכשאני טועה (ואני טועה לא מעט) אני לא מפחדת לקחת צעד קטן אחורה ולהגיד "מצטערת טעיתי". לא מזמן פגעתי בחברה מאוד יקרה, ולא שמתי לב לזה, אני עניתי בבדיחות לבקשה שלה והמסר לא עבר נכון, היא כתבה לי סמס שהיא נפגעה ואני, כמובן לא רציתי לפגוע בה, פשוט התנצלתי. הסברתי שלא העברתי את המסר כמו שצריך ולכן טעיתי. וזהו. הכל חזר על מקומו בשלום. יש ימים שהם לא טובים, שבהם אני מבינה על עצמי שכדאי לי להמעיט בתקשורת מול העולם כי אז זה תמיד יוצא עקום, ויש ימים מעולים, שבהם כדאי לי להוציא את הרעיונות שלי לאור.
יש לי המון רעיונות גדולים לשנים הקרובות, יש ימים שבהם אני בטוחה בעצמי בטירוף ויש ימים שבהם הספק מחלחל ורוצה להפיל אותי. בימים של הקושי אני הולכת להתייעץ עם אנשי שלומי, שהם אלו שעוזרים לי להחזיר את הבטחון בדבר. לאחרונה אני גם מקליטה את עצמי בסרטוני וידאו ומתעדת כל מיני תיאורים של הדרך שאני עושה לקראת המשהו הגדול הזה, יום יבוא ויהיה לי אומץ להראות את הסרטונים האלה לעולם. כל דבר בעיתו.
מה המסר שלך לנשים שרוצות לעשות שינוי ולא מעזות?
ציטוט שאני מאוד אוהבת הוא: "ראש שמלא בפחדים, אין לו מקום לחלומות." אני בעיקר מבינה שהכל זה תעתוע, שצריך לתכנן את המהלכים הגדולים על ידי צעדים קטנים ובטוחים, ואם הצעד הקטן לא בטוח יש צעד קטן לידו שהוא הבטוח. הפחד זה הדבר היחיד בחיים, שנראה לי שאפשר להתגבר עליו. זה ענין של זוית ראיה, נסיון, לימודים, חיבוק.
איך זה כשאנחנו עושות שינוי גדול ממש אנחנו מסתכלות לאחור ושואלות את עצמנו, "מזה פחדתי? זה כלום!". אני אוהבת אתגרים, ומרגישה אלופת העולם כשאני עוברת אותם. זה יכול להיות אתגרים קטנים ומפגרים כמו לא לאכול עוגיות (אני חולת פחמימות) ויכול להיות אתגר גדול כמו להרצות בחו"ל באנגלית. אני מרגישה שזה מצמיח אותנו יותר עמוק וגבוה.
אצלי הכל מתחיל בכתיבה. אני כותבת לעצמי המון, חזון שלם ומפורט, ושמה בצד. ואז פתאום אני מגלה שהצלחתי לממש את החזון הזה, בדרכים כאלה ואחרות. למה? כי פשוט התחלתי לנוע.
תתחילי לנוע, בצעדים הכי הכי קטנים לעבר מטרה גדולה. תתפלאי, אבל את יכולה.
++++++++++++++++++++
תודה ענקית ליונית על שיתוף הסיפור והתמונות הנהדרות עם תמר ונעה שהגיעו ישירות מהאלבום הפרטי שלה!
אם את שוקלת כתיבת בלוג את מוזמנת לקרוא עוד על הפרלמנט. אני ממליצה עליו בחום!
יש כל כך הרבה ללמוד מיונית! בולט במיוחד הסגנון האישי והיכולת לשלב בין ההקשבה לעצמה וההקשבה לעולם שבחוץ. מה בלט לך בסיפור? איזו עצה את יכולה ליישם כבר היום כדי להגיע למטרות שלך?
אני אשמח מאוד לקרוא כאן למטה.
+++++++++++++++++++++
השנה החלטתי לאחד בין החופש הגדול ותקופת החגים. תכלס, מדובר בגוש אחד של ארבעה חדשים ובו יש המון ענייני ילדים. אם יש לך גם עסק, את צריכה מסגרת, שתעזור לך להקדיש את הזמן למשפחה, לחופש ולחגים שמגיעים מיד אח"כ, ומהצד השני תסייע לך לשמור על עצמך, ועל העסק שלך! מוזמנת לקרוא עוד על התכנית המורחבת "עד אחרי החגים".
ואם את מעדיפה לשחרר ו"לזרום" עם החופשות הרבות, התפקיד של תכנון והערכות מראש, ייתן לך את השקט כאן ועכשיו. לפרטים היכנסי ל"מפת הדרכים" לתכנון חודשי החופשה והחזרה ממנה.
התמונות של תמר ונעה.. איזה מתיקות משולבת בראיון מצוין. מתחברת לשאלה מה לעשות עבור העסק ומה לעשות עבור הבלוג. עבור העסק ללמוד ללמוד ולעשות הכשרות בבית הספר של יונית ועבור הבלוג לכתוב לכתוב ולא לפחד. ועל הדרך כמובן גם להגיב לבלוגריות אחרות. למה? פשוט מאוד. כי זה באמת כיף אדיר לקרוא תכנים מעניינים שמאחוריהם עומדות ( עומדים) חוויות אישיות. תודה ! כיף להכיר אותך ענת ועוד מיונית
תודה נויה! כבוד גדול להיות הצינור של הסיפור המרתק ומעורר השראה של יונית.
מדהים כמה דברים טובים נולדים לאישה ביחד עם התינוקות 🙂
עם פוקוס והכוונה נכונה
תודה שראיינת אותי, כיף גדול לספר על התהליך מנקודת מבט רטרוספקטיבית. והתמונות של הקטנות שלי כמעט כמעט עשו לי חשק לחזור לתקופה הזאת. חחחח תודה אהובה. אשה מקצועית, חכמה ועם המון יכולת לסדר תהליכים. ממליצה עליך בחום!
תודה לך יונית על השיתוף הנדיב של הסיפור שלך!
את מהווה השראה גדולה והחברות בפרלמנט היא מקפצה לכל אישה.
והתמונות כל כך יפות, כמעט שגם לי עשו חשק…
היי
הקושי העיקרי שלי הוא תפעול\ טכנולוגיה, השאלה האם בקורס אוכל לממש את מה שמעבירים בו לטובתי או שאני חייבת לשלוט בנושא הטכני קודם שאגיע לקורס כדי לכתוב בלוג ולגרום לו לחשוף אותי ובכך להביא אליי לקוחות?
תודה
דליה בלק
הי דליה יקרה,
אני יודעת, אני מציעה לפנות אל יונית ישירות.
כל הפרטים שלה מופיעים בקישור הזה http://www.blogeristit.com/contact-us/
תמיד כיף לקרוא עוד על יונית וממנה. כמה חוכמה, כמה תעוזה, כמה יכולת תעופה….
כבוגרת הפרלמנט השני אי יכולה להגיד שזו המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי בחיים האלה, למעט בתי שחר…
זה הרבה מעבר לקורס על בלוגים, זה פתח לחשיבה אחרת, שיתופי פעולה, רוח גבית ורעיונות בלי סוף. יונית אישה מיוחדת במינה, שווה ללמוד ממנה!
תודה על הראיון המופלא הזה ענת.
בדיוק מה שאמרת!
המתנה הזו של הפרלמנט
תודה לך!
ראיון מקסים ומעורר השראה. תודה לשתיכן עליו
תודה מקסימה !!