ברוכות הבאות

אז זהו שלא! (הבן) השלישי לא גדל לבד על ההריון השלישי שלי היה צריך לעבוד, אולי זה בגלל שכבר לא הייתי בת עשרים (גם לא בת ארבעים..), ואולי בגלל שסחבתי שנים ארוכות של חוסר שינה ועבדות (מהסוג שבוחרים בו ) בגידול שני הבנים, ואולי לא יודעת – זה מה שהיה. ואז הוא הגיע, ההריון… והוא היה הרבה פחות קל ממה שזכרתי והרבה יותר מעייף, והוא נכנס אל ליבת הקיץ (הילד נולד בשבוע 42 באוגוסט שיהיה בריא) ואני יש לומר מסתובבת עם גופיות גם בינואר… אבל זה לא מה שבאמת עשה את ההבדל.. הדבר שהיה שונה בהריון הזה – הוא שהיה לי עסק. מאמנת אישית, בעיקר לנשים, התמחות בניהול הקריירה ומימוש אישי. אני זוכרת את ההבטחות של החברות שלי… "השלישי מגדל את עצמו" ואני? כבר אמא מנוסה לשניים ובכל זאת בחרתי להאמין בזה. כי לא חשבתי על כלום חוץ מלשרוד עוד יום. ואפילו יותר מזה, כי מגיע לי לפחות ילד אחד נוח, לא? כזה שיונק וישן בחודשים הראשונים, בדיוק כמו בסיפורים. ככל שההיריון התקדם התגברו הצרבות, העייפות, הכבדות, ותכלס הבנתי שאני מחכה לרגע הזה בו הכל יעלם, התינוק ייוולד בשלום, ואני אוכל להתמסר לאימהות ורק לאימהות לתקופה קצרה. ואז הוא נולד, והתחיל לבכות, ובכה ובכה ובכה… הוא בכה במשך שנה שלמה. כל המשפחה ירדה מהפסים – הלכנו בדקנו ביררנו – הבטיחו לנו שזה יעבור בגיל שנה ובלי להיכנס ליותר מידי פרטים כך זה באמת היה, הכל הסתדר, ילד לתפארת. ואני? שכל כך התגעגעתי, אל העבודה, הלקוחות שלי ובתכל'ס אל החיים שלי, מיהרתי לחזור לעסק ברגע שהפצפון נכנס למסגרת. אבל הוא כבר לא היה שם… העסק, הוא ממש לא חיכה, וכאן מתחיל הסיפור. סיפור על הצד השני של האימהות, הצד הפחות רומנטי שלא מצטלם יפה, לא נראה סקסי או אימהי ולפעמים אפילו נשמע ממש גרוע. הסיפור על הצד שאנחנו כילדות, נערות, נשים, שכירות, עצמאיות, מעסיקות, מחנכות ומנהלות לא מדברות עליו כמעט בכלל, זה שכשאנחנו נחשפות אליו בחיים שלנו, כבר כל כך קשה לנו להתמודד אתו ולפעמים אפילו מאוחר מידי. הסיפור על הכסף, עבודה, שכר, פרנסה, תלות כלכלית וכל מה שמשתמע מכך שעובר על נשים עם ילדים. לקח לי שנה להתניע מחדש, שנתיים להבין שהחוויה המתסכלת היא לא רק שלי כי אם משותפת לעוד הרבה מאוד נשים עצמאיות, גם בשלבי ההריון וגם אחרי הלידה. ובסוף השנה השלישית הבנתי גם את ההשלכות שיש לאימהות על החיים של נשים שכירות. הן אמנם שונות לגמרי אבל לא פחות קשות והרי זה הדבר היחידי שיכול להסביר איך אחת מכל ארבע נשים שכירות שילדו לא חזרו לעבודה במהלך שנת 2013 (נתוני הלמ"ס). ובכן זו הסיבה, הרקע ההסבר למה שאני עושה. מאז אני שמתי לי למטרה לעזור לכמה שיותר נשים לשמור על היכולת שלהן להרוויח כסף, להתפרנס ולפרנס, להתפתח מקצועית ולעשות את זה בדרך שמתאימה להן בלי לוותר על האימהות. כי אפשר לעבוד פחות שעות, ואפשר להחליף מישרה או מקצוע, ואפילו לבקש קידום, אפשר להתחלק בנטל של גידול הילדים וניהול משק הבית עם בן הזוג, אפשר לשמור על הלקוחות של העסק ואפילו להגדיל את ההכנסות שלו – גם בחופשת הלידה, בקיצור הכל אפשרי, לכל אחת ואחת. מזמינה אתכן לקרוא את הפוסטים שלי, להגיב, לשאול שאלות ולהציע הצעות, ולשתף את הקוראות בדרך שאתן עשיתן והכל כדי לשמור על היכולת להרוויח כסף.