איך היא עושה את זה – סיון קונוולינה

אז מי את?

שמי סיון, בת 36, ואני אמא לעופרי בת ה-7 (בתי הבכורה מנישואיי הראשונים) ולשקד בת השנתיים (בתי מנישואיי השניים). אני מתגוררת בחיפה יחד עם בן זוגי, נדב, שגם לו שני ילדים מנישואיו הקודמים. 

אני מהנדסת ביוכימיה בעבר ומעצבת פנים בעלת סטודיו עצמאי בהווה. מלבד כל אלה אני גם בלוגרית, וכותבת שני בלוגים.

בלוג אחד אישי (מאוד) על גירושים והורות משותפת, שנקרא "בחזקת שניים" ובלוג נוסף אישי-מקצועי שעוסק בעיצוב פנים, צילום, DIY ועוד אהבות מחיי האישיים, שהוא חלק מהאתר שלי: “Konvalinka”.

תארי את חייך לפני הלידה במישור התעסוקתי

לפני שעופרי נולדה עבדתי כמהנדסת בחברה לתכנון ושיווק של ציוד לתעשייה, בתחום הביוטכנולוגיה. יום העבודה שלי התחיל בשעה 8:30 והסתיים בשעה 17:30, ולעיתים התחלתי "משמרת שניה" בערב מהבית מול הספקים שלנו בארה"ב. העבודה היתה מאוד מאתגרת ומגוונת, ופוטנציאל ההתקדמות שלי בחברה היה גבוה, על אף שהרוב המוחץ בה בתפקידי מפתח היה גברי.

לקראת הלידה התחלתי להרהר לעצמי לגבי ההתאמה של המשרה הזו לאמהות שלי, כפי שדמיינתי אותה. התקשיתי מאוד לדמיין מצב שבו אני שבה הביתה בשעה 18:00 ויש לי שעה או שעתיים להיות עם התינוקת שלי לפני שהיא הולכת לישון. כבר אז הבנתי שאיזשהו שינוי צריך להתרחש בפן המקצועי בחיי.

מה הייתה מציאות חייך לאחר שהפכת לאמא

האמהות היתה מאוד טבעית עבורי. החיבור שלי לעופרי היה מיידי, והלכתי הרבה מאוד בעקבות האינטואיציות שלי.
היו לנו הרבה אתגרים בהתחלה, החל בריפלוקס סמוי וכלה בקשיים בהנקה, ועם כולם התמודדתי באמצעות קבלת ייעוץ בתשלום וקריאה של ספרים ואתרים בנושאים הרלוונטיים. אני מאוד מאמינה בלקחת ייעוץ על מנת לנסות לצמצם את זמן הניסוי והטעיה למינימום ולקבל הכוונה. אני מאוד מעריכה את הנסיון ואת הידע של אנשים שהתמחו בתחום מסויים, ומעדיפה לשלם ולקבל מהם כלים וידע שיעזרו לי להגיע בדרך פשוטה וטובה יותר למטרה שלי. את הגישה הזו יישמתי ואני עדין מיישמת גם עם העסק שלי.

כיצד השפיעה האימהות על חייך המקצועיים ברמה הרגשית והפרקטית?

מה שהתחיל לרחוש בי לפני הלידה כבר הפך לידיעה מוחלטת לאחריה – התפקיד שהייתי בו כבר לא התאים לי כאמא. לאחר חצי שנה של חופשת לידה – הצעתי לבוס שלי לחזור לחברה במשרה אחרת, גמישה יותר וחיונית לא פחות, אך נעניתי בסירוב.

בעצה אחת עם בן זוגי החלטתי לעזוב את העבודה ולמנף את הסטטוס המשפחתי החדש שלנו לשינוי גדול יותר. כל חיי עסקתי באמנות ובעיצוב בכל מיני דרכים, ואחרי 3 שנים כמהנדסת – היצירתיות כבר בערה בי.

אדריכלות ועיצוב תמיד עניינו אותי, ולמעשה זה מה שרציתי ללמוד אחרי הצבא. הסיבה שלא עשיתי את זה, אגב, היא שפחדתי שאגלה שאני לא מספיק טובה בזה…

בגיל 29 הפחד הזה כבר לא היה מספיק חזק כדי לעכב אותי, והחלטתי להירשם ללימודי עיצוב פנים בטכניון, אותם שילבתי יחד עם אמהות במשרה כמעט מלאה.
את העסק הקמתי כבר במהלך הסמסטר האחרון ללימודים, כשהתחלתי לקחת עבודות סטיילינג קטנות.

הלידה של העסק שלי קרתה בסה"כ שנתיים לאחר שעופרי נולדה, וזה היה ממש כמו ללדת עוד ילד בהפרש גילאים קטן מאוד. זו היתה תקופה מאוד קשה ואינטנסיבית עבורי וגם עבור המשפחה שלנו, אבל זה קרה – עקב בצד אגודל.
השנים עברו, בן זוגי לשעבר ואני התגרשנו ועברנו לגדל את עופרי בהורות משותפת, התחלתי זוגיות חדשה ויציבה עם נדב, ואז הגיע האתגר הבא והגדול לא פחות – לידתה של שקד.

בשלב הזה הייתי כבר בעלת עסק עצמאי משופע בפרויקטים, והבנתי שאני חייבת להיערך לקראת הלידה על מנת שאוכל לזכות בחופשת לידה שפויה ורגועה.

למעשה, הבנתי את זה עוד לפני ההריון, ולכן עם ההחלטה שלי ושל נדב להביא לעולם ילד/ה – התחלתי לחפש עובד/ת לסטודיו. המחשבות על ילד/ה לא היו הטריגר היחידי, כמובן, הייתי עמוסה בעבודה וזה התאים לי מעוד בחינות.  

די מהר מצאתי מעצבת בתחילת דרכה והכשרתי אותה במשך חצי שנה לעבוד על פי הסטנדרטים ושיטות העבודה שלי. לשמחתי ההריון לא אחר לבוא, וכשילדתי העובדת שלי היתה כבר בשלה להתמודד עם מרבית המשימות והאתגרים בעצמה. במקביל – נדב ואני החלטנו שנחלוק את חופשת הלידה, וזה מאוד התאים לשנינו.

אני שמחה לספר שהיתה לי חופשת לידה מעולה, רגועה וטובה. לא קיימתי בה פגישות או אפילו שיחות עם לקוחות, והכל המשיך לעבוד בלעדיי כשהאינטראקציה היחידה שלי היתה עם העובדת שלי.

החזרה שלי לעבודה לא היתה מוחלטת, אלא הדרגתית. מאחר שהסטודיו היה בבית – יצא לי לבלות מעת לעת עם נדב ועם שקד גם כשכבר עבדתי בהיקף מלא, וזה היה כיף גדול.

מי ומה עזר לך לממש ולהוציא לפועל את החלום שלך?

בדיעבד הבנתי, שההיערכות שלי לקראת חופשת הלידה – לא רק שאפשרה לי וללקוחות שלי להרגיש בידיים טובות, אלא גם אילצה אותי לייעל את שיטות העבודה של הסטודיו באופן שהמשיך לתרום לי וללקוחות שלי גם הרבה אחרי שחופשת הלידה הסתיימה.

בני הזוג שלי בפרק א' ובפרק ב' ללא ספק איפשרו לי ומאפשרים לי עד היום לעסוק במה שאני אוהבת ולהיות עצמאית ובעלת עסק. להחלטה שלי ושל גדי לבחור בהורות משותפת יש תרומה אדירה להצלחה שלי וליכולת שלי לנהל קריירה (כתבתי על זה מאמר ביום האישה שעבר).

גם להורים שלנו יש חלק מאוד גדול בזה, בפרט לאמא שלי, שעוזרת לי מאוד.

מעבר לאלה, אני חושבת שמה שעזר לי בתחילת הדרך ועוזר לי גם כיום הוא בעיקר הרבה אומץ ואמונה בדרכי. בתחילת דרכי לטשתי עיניים בקנאה למעצבים אחרים ותמיד הרגשתי שהם יותר. יותר מצליחים, יותר מקושרים, יותר מבינים, יותר מצליחים. עם הזמן הבנתי שהלקוחות שמגיעים אליי לא מחפשים מה שיש למעצבים אחרים, אלא בוחרים בי בזכות טביעת העין והאצבע הייחודיות שלי, ושהצלחה היא לא משחק סכום אפס. הצלחה של מעצבת אחת לא באה על חשבון ההצלחה של מעצבת אחרת, ולמעשה לכולנו יש אפשרות להצליח יותר ביחד. כשהבנתי את זה – מילים כמו תחרות, יתרון יחסי וכד' הפכו ללא רלוונטיות והאמונה בדרך הייחודית שלי רק התחזקה.

עוד דבר שמאוד עוזר לי לחיות את החלום שלי הוא האמונה שברגע שאחליט משהו – היקום יתכוונן לשם. ממש בימים אלה אני עוברת לסטודיו משלי מחוץ לבית אחרי 5.5 שנים שמתוכן עבדתי שנתיים וחצי ללא סטודיו כלל ועוד 3 שבהן עבדתי מהבית. אמנם עשיתי את כל החישובים הכלכליים הנדרשים, אבל זה עדין צעד עם המון חוסר ודאות כשאת עצמאית, וההוצאה החודשית גדולה ומחייבת. בכל זאת, אני מאמינה שברגע שזו המציאות שלי – אמצא את הדרכים היצירתיות לתחזק אותה ולמנף אותה הכי טוב שאפשר.

 עצה טובה?

בשנתיים הראשונות של העסק עבדתי בלי גבולות משום סוג. עבדתי ימים, לילות, שבתות… ללא ספק לא בשביל זה עזבתי את עבודתי כשכירה, זה היה הרבה יותר גרוע. לקח לי זמן להבין את הנזק שזה גורם לי, הן מבחינה אישית ומשפחתית והן מבחינה מקצועית. זה שינוי תודעתי שכדאי לעשות כבר בתחילת הדרך: לכבד את עצמך, לכבד את הזמן הפרטי שלך ושל המשפחה שלך, ולהבין שלהיות זמינה 24/7 לא מעלה את ערכך בשום דבר, להפך!

אני עובדת כיום 5 ימים בשבוע (לא עובדת בימי שישי) משעה 8:30 עד 16:30 ויום אחד בשבוע גם אחה"צ עד 19:30. מחוץ לשעות הפעילות – אני לא עונה לטלפונים או וואטסאפים למעט מקרים מאוד דחופים. הלקוחות שלי בד"כ מאוד מכבדים את זה ואני אותם, כך שבשעות העבודה המענה שלי בד"כ מהיר ומקיף.

בעבר חשבתי שזה יפגע מאוד בעבודה שלי וירתיע לקוחות. כיום אני יודעת שלזמן המשפחתי והאישי שלי יש משמעות והשפעה ישירה על איכות העבודה שלי ועל מצב הרוח שלי, וכדי להיות אשת מקצוע טובה – אני צריכה קודם כל להרגיש שהזוגיות שלי, הבנות שלי ואני – זוכות ליחס ולזמן מספק.