איך היא עושה את זה – טלי אהרון

אז מי את?

שמי טלי אהרון, בת 33 , אמא לאיתן בן ה 3 ועידו בן 4 חודשים, נשואה לדניאל, מתגוררת בכפר סבא.
בעלת מיזם "המארגנת" האוחז בתוכו שירותי ניהול והפקת אירועים לצד בלוג שמטרתו להנגיש לזוגות צעירים את מירב המידע ו"סודות המקצוע" בכדי לאפשר להם לארגן חתונה בצורה חסכונית וחכמה.

תארי את חייך לפני הלידה במישור התעסוקתי

במשך שנים עסקתי בניהול והדרכת מכירות, בתפקידי האחרון כשכירה עבדתי כמנהלת מכירות במתחם האירועים "קסיופיאה" בהרצליה פיתוח.
רשמית , יום העבודה שלי היה מתחיל סביב השעה 14:00 ומסתיים לא לפני 23:00 – 22:00 כשבפועל, הייתי זמינה טלפונית לזוגות שלי כבר משעות הבוקר.
זה היה תפקיד אינטנסיבי, תוסס ומתגמל מאוד, הן מבחינה אישית והן כלכלית.
מאוד אהבתי את העבודה, בייחוד לאור העובדה שזו הייתה הפעם הראשונה בה התפקיד שלי שילב בתוכו את עולם המכירות ממנו צמחתי ואת אהבתי לארגון אירועים.
במהלך הריוני הראשון, החל לעלות בליבי הספק ביכולת שלי לשלב את האימהות לצד תפקיד כה אינטנסיבי, מה שהצית בי לראשונה בחיי את המחשבה על יציאה לדרך עצמאית בקצב ובתנאים שלי.

מה הייתה מציאות חייך לאחר שהפכת לאמא

הדרך ל"להיות אמא" הייתה מעט מפותלת עבורי, היא כללה אובדן היריון ולא מעט עיכובים שהפכו את הכמיהה הזו שלי, לאחוז בתינוק משלי למשהו עילאי, אפילו קוסמי.
ולכן לאחר שהפכתי לאמא, הרגש הכי דומיננטי שזכור לי היה תחושת הכרת תודה עצומה, על ה 3705 ק"ג של אושר שמילאו את ידיי ועל הזכות להיקרא "אמא של".
בחודשים הראשונים לאחר הלידה הייתה לי המון עזרה מהמשפחה ומבן זוגי.
כשמלאו לבני הבכור איתן, 4 חודשים, טסנו לשנת שליחות של בן זוגי בסנט פטרסבורג, חוויה עליה כתבתי בהרחבה בבלוג מועצת נשים. לצד תחושת הרפתקנות וסקרנות טבעית שבדבר, החלו להתבשל להן, תחושות של ריקנות, עצבות וחיפוש עצמי.
זה הרגיש לי כאילו "לפתע בגיל 30", אורח החיים אליו התרגלתי ובעיקר העצמאות שהייתה לי לפני הלידה, המירו את עצמם בערימות טיטולים, גרעפסים ושעות גדושות של האזנה לבכי.
הרגשתי שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש ויפה שעה אחת קודם.
בדיעבד, אני חושבת שהקושי הרגשי שהציף אותי במישור האימהי רק דרבן אותי לייצר לעצמי תכנית מגירה שכללה רשימה ברורה של יעדים, דרכי פעולה וחזון אחד מאוד ברור ומוחשי בעיניי.
מאוד רציתי "להוציא את עצמי" מהדכדוך הזה שהקיף אותי באותה התקופה והדבר היחיד אליו יכולתי לפנות כמוצא הוא תכנון ופיתוח התכנית להקמת העסק לכשנחזור ארצה.
ככל שהתמדתי ושקדתי על התכניות, כך תחושת הערך העצמי החלה לשוב אליי והתחלתי לאזן יותר בין תפקיד האמא ליוזמה החדשה שהתחלתי לגבש, שבאופן כה טבעי נקראה "המארגנת".

כיצד השפיעה עליך האימהות על חייך המקצועיים ברמה הרגשית והפרקטית?

במהלך הריוני הראשון, השתעשעתי במחשבות על עסק עצמאי להפקת אירועים, שאפתי לצאת לדרך משלי בה אהיה אדון לזמני ולשכרי ובין לבין, חלפו להן גם מחשבות ורעיונות חדשניים עבור תעשיית האירועים בארץ.
בעיקר? היה שם אצלי בראש הרבה רעש: מחשבות, רעיונות, אמונה עצמית לצד פחדים מחוסר הוודאות ומכל מה ששומעים על שוק העצמאים, וממש כמו באירוע מדוגם: הייתה שם גם מוסיקת רקע עם תזמורת גדולה ורקדנים לצד תאורה מרצדת לכל הכיוונים.
וכך גם היכולת שלי, להתמקד ולבחון מה בדיוק רציתי לעשות, שאפה לאפס.

האימהות לאיתן הביאה לחיי איזון ושקט.
לראשונה, יכולתי לשבת בשקט (שני דברים שמעולם לא הייתי טובה בהם) ולחשוב "מה חשוב לי?" ובעיקר "למה זה חשוב לי?".
הדבר חיזק את המשיכה שהייתה לי לפיתוח עסק עצמאי בתחום האירועים ואף דייק אותה:
לפני שילדתי, חשבתי שהשאיפה שלי היא לארגן חתונות לזוגות שחולמים לעשות את זה "אחרת".
ואילו לאחר הלידה, ככל שחשבתי על הנושא לעומק, הבנתי שזהו רק חלק מהתמונה הגדולה, וכך נזכרתי כמה אהבתי לכתוב עוד מילדותי וכמה נהניתי להסביר ולפשט דברים שלאחרים נראו מורכבים, וכך נולדו להם הבלוג והסדנאות שלי.

ברמה הפרקטית, פעלתי במס' מישורים בכדי לתרגם את השאיפה שלי למציאות:
התחלתי לכתוב כתבות מידע לזוגות הנמצאים בשלבי ארגון חתונתם, קראתי והאזנתי לכל סרטון ברשת אשר עסקו בבלוגינג ויצירת תוכן איכותי עבור קוראים וכמובן, איך אפשר שלא להזכיר: גיליתי את הפינטרסט, האפליקציה שלימים, הפכה להיות יד ימיני בתכנון ועיצוב קוסנפט לכל אירוע חדש המגיע לידיי.

כשחזרנו ארצה מהשליחות (איתן שלנו היה בן שנה ו 4 חודשים), כבר הייתה בידיי תכנית עסקית מפורטת לצד מסמך אפיון לאתר האינטרנט "המארגנת" עליו התחלתי לעבוד בשיתוף עם המיזם החברתי TECH JUMP ואשר עלה לאוויר חודשים ספורים לאחר מכן.

ברמה הרגשית, הלידה של בני השני עידו, לפני 4 חודשים, לימדה אותי לשחרר. לא לקחת כל כך קשה את העובדה שלא תמיד ניתן להספיק את כל מה שרוצים ולזכור שהמרוויחים העיקריים מהדבר הם ילדינו, שנהנים מזמן איכות עם אמא ועל הדרך, מתחנכים ולומדים שעבודה קשה משתלמת.

ככל שחולף הזמן, אני מבינה שמדובר בעצם בבייבי נוסף לכל דבר, וכך, כשנולד בני השני עידו, זה הרגיש כאילו יש לי 3 ילדים לכל דבר (אם לא להחשיב את בעלי שיחיה).

מי ומה עזר לך לממש ולהוציא לפועל את החלום שלך?

במחשבה לאחור, העובדה שנערכתי מראש וחזרתי ארצה די מוכנה וממוקדת היוותה נקודת פתיחה משמעותית ומכוננת עבורי.

בן זוגי שהוא קודם כל החבר הכי טוב שלי, מאוד מפרגן לי ומקשיב לכל שגעון ורעיון חדש שקופצים לי לראש, הוא היועץ הנוצץ שלי והקרקע שהרבה פעמים מאזנת אותי.

גם למשפחות שלנו יש מושב כבוד בנושא זה, מצד אחד, יש לנו הרבה עזרה מהן, מצד שני, הבית שלנו תמיד מלא בני משפחה ורעש, וכך תמיד חלמתי שילדיי יגדלו: מוקפים בבני משפחה ובית מלא חיים.

מעבר לכך, אני חושבת שעם כל אירוע מוצלח שיוצא לפועל וכל זוג שאני זוכה להגשים לו חלום, האמונה העצמית שלי רק מתחזקת.

אני מאמינה שהתעשייה גדולה ומגוונת ויש מקום לכולם, כשלכל איש מקצוע יש את הלקוחות המתאימים לו, שמדברים באותה השפה והחיבור ביניהם טבעי והרמוני.

אני חושבת שברגע שאנו מספיק מגובשים עם עצמנו ומכווני מטרה היקום מגיש לנו את מה ששלנו (ולא, אני ממש לא רוחניקית).

כך למשל, כשכתבתי לראשונה את חזון העסק שלי, ראיתי את עצמי מארגנת כנסים בינלאומיים רבי משתתפים.
הייתי בטוחה שייקח לי כמה שנים טובות להניע את הגלגל בתחום החתונות עד שאגיע לנישת הכנסים, אך מחשבות ומציאות לחוד.

לפני חודש פנה אליי ארגון בינלאומי לצורך הפקת כנס בארץ אשר רוב משתתפותיו הן מחו"ל.
בימים אלו ממש, אני מתחילה לעבוד על הפרויקט.

מעבר למשפחה ואמונה עצמית, התברכתי בחברות סופר מפרגנות כשחלק ניכר מהן גם עצמאיות אשר זכיתי להכיר במס' מסגרות של מועצת הנשים בכפר סבא שלימים הפכו להיות חברות נפש.

אני חושבת שכעצמאית, יש לך לעיתים דילמות ייחודיות לסטטוס המשולב הזה, שנקרא: "אמא ובעלת עסק" ורק מי שנמצאת באותו הסטטוס יכולה באמת להבין, להכיל ולייעץ.

עצה טובה?

אחד התהליכים המשמעותיים שעברתי עם עצמי בטרם יצאתי לדרך עצמאית היה להבין מה מניע אותי ואיפה אני רוצה לראות את עצמי בעוד כמה שנים.
אני רואה בדבר סוג של בירור צרכים ותיאום ציפיות בין אדם לעצמו שפשוט אסור לפסוח עליהם, הרי מדובר בצעד כה משמעותי, אשר בשורה התחתונה עשוי לסכן את הפרנסה של הבית, הילדים ובעצם המשפחה כולה.
לכן אם יכולתי לייעץ לנשים הנמצאות בצומת דרכים או בתחילת דרכן כעצמאיות, הייתי ממליצה לעשות בדק בית ולהבין את הסיבה לרצון לעסוק בתחום כזה או אחר.
מרגע שאת יודעת מה מניע אותך, הרבה יותר פשוט להיות ממוקדת במטרה ולהתחיל להתקדם לעברה.
עצה נוספת ומאוד חשובה בעיניי, היא לערוך תכנית עסקית מפורטת אשר תכלול מטרות על אל מול מטרות "קטנות", יעדי ביניים ודרכי פעולה, כך קל יותר לפרק את הכל למשימות ולסדר אותן על פני ציר זמנים.
יש כיום הרבה מדריכים חינמיים אונליין מהם ניתן להבין מה אמורה לכלול תכנית עסקית ובמידה וזה מרגיש מורכב מידי, ממליצה בחום לפנות ליועצת עסקית שתעזור למקד את האנרגיות ובעיקר את הזמן למקומות הנדרשים לכך, עם יד על הלב? זו אחת ההוצאות הכי משתלמות בטווח הארוך.

העצה האחרונה אותה הייתי רוצה לחלוק עם הקוראות היא עצה שלי לקח להפנימה למעלה מחצי שנה:
"כשאת עובדת מהבית – את עובדת! לא בבית" וכפי שלא היית יוצאת באמצע יום עבודה מהמשרד "רק כדי להטעין מכונת כביסה ומדיח" כך עליך לנהוג גם כשאת עובדת מהבית, זה תקף גם אם שולחן העבודה שלך נמצא במרכזו של שדה קרב בין משחקי קופסא מפוזרים, הררי כביסות והוריקן שאריות האוכל מאתמול בערב.