איך היא עושה את זה – איה תמרי

אז מי את?   

שמי איה תמרי, בת 51, גרושה ואמא ל-3 מתבגרות – שירה בת 20, נועה בת 17.5 ואלונה בת 12. גרה ברמת השרון, ב-8 השנים האחרונות בעלת עסק עצמאי לייעוץ לכלכלת המשפחה. 

תארי לי את חייך לפני הלידה במישור התעסוקתי 

סיימתי בגיל 23 לימודי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים והתקבלתי לעבודה במערכת הביטחון. 
עבודה מרתקת אבל אינטנסיבית ביותר, אין יום ואין לילה, ערבוב מוחלט של העבודה בחיים הפרטיים (לא היו לי כמעט חיים פרטיים). הייתי מאושרת, הרגשתי שאני מביאה את יכולותי לידי ביטוי,  שמרוצים ממני, זה היה נפלא. בגיל 26 וקצת נישאתי, המשכתי בעבודה רק שעברנו מירושלים לתל אביב, עברתי תפקיד, המשכתי לעבוד באינטנסיביות. הרווחתי טוב הכל היה מעולה.

מה הייתה מציאות חייך לאחר שהפכת לאמא

בגיל 30 וקצת, הריון ראשון, אני בתפקיד נפלא שבו מקפיצים אותי בלילות, בשבתות ובחגים, אין יום ואין לילה וברור לי לחלוטין שאחרי הלידה אני חוזרת לעבוד רגיל. שאני רוצה לעבוד וגם להיות אמא, שהאמהות לא תגרום לי לשנות כלום. כך היה בפועל. היו ימים שהצלחתי לצאת בזמן ולקחת את שירה מהמשפחתון, היו ימים שנאלצתי להזעיק את בן הזוג שיצא לקחת אותה כי לא אצליח להגיע. לפעמים הייתי יוצאת מהעבודה, מוציאה את שירה מהמשפחתון, מביאה אותה להורים שלי וחוזרת לעבודה.

זוכרת שבשבתות כשהיא היתה הולכת לישון בצהריים הייתי נוסעת לעבודה עד שהיא היתה מתעוררת מהשינה. שנתיים וחצי אח"כ לקראת סוף ההריון השני כבר היה לי ברור  שחוסר האיזון הזה לא יכול להמשיך עם 2 ילדות. נאלצתי, בצער רב, לבקש לעבוד לתפקיד אחר. בצער רב כי ידעתי שהתפקיד הבא לא יהיה מעניין כקודמו, אבל היה לי ברור שזה המחיר שעלי לשלם כדי לממש חלק מהאמהות שלי.
הייתי מאוד מתוסכלת כי פחות נהניתי מהעבודה, הרגשתי שאני לא מממשת את יכולותי ושאני מקריבה קורבן. זה היה בעייתי מאוד.על מנת שאוכל לצאת בכל יום בשעה 15:30 כדי להגיע בזמן לאיסוף הבנות מהגנים הייתי מגיעה בשש וחצי בבוקר לעבודה כך שבכל השנים האלה הן לא היו פוגשות אותי בכלל בבוקר.
בהמשך עברתי לתפקידים בכולם היתה לי תחושה של חוסר שביעות רצון, זה היה פחות מעניין בעיני, היה לי ברור שקשה מאוד לאזן בין תפקיד מעניין לשעות עבודה סבירות.

בשנת 2006 ילדתי את אלונה, לקחתי 6 חודשים של חופשת לידה, חזרתי בשמחה לעבודה כי התגעגעתי לעשייה אבל שנתיים מאוחר יותר אימי חלתה, הייתי במשבר קשה, החלטתי לקחת חל"ת כדי לסעוד אותה , היא נפטרה כעבור 3 חודשים, לי נשארו 3 חודשי חל"ת וכשהם הסתיימו פשוט לא הייתי מסוגלת לחזור. חבר טוב שכנע אותי שהפתרון – לעבור לתפקיד חדש וכך עשיתי. קיבלתי תפקיד שהיה חדש, היה צריך להקים אותו יש מאיין אבל הוא היה קטן עלי בכמה מידות, שוב הרגשתי שיעמום וחוסר מיצוי עצמי וכשנה וחצי לאחר חזרתי לעבודה החלטתי לפרוש. למזלי הארגון אפשר לי לצאת לפנסיה מוקדמת וכך קרה, שבמקביל לגירושי גם פרשתי לפנסיה מוקדמת לפני 8 שנים.

כיצד השפיעה האימהות על חייך המקצועיים ברמה הרגשית והפרקטית?

הייתי מאוד מתוסכלת. הרגשתי עול כבר על כתפי, בעיקר כי לא היה שום איזון בין הרצונות המקצועיים שלי והרצון להיות אמא נוכחת בבית. פועל יוצא היה שהייתי עייפה כל הזמן, היו ימים שרק חיכיתי שהבנות ילכו לישון וכעסתי על עצמי "איזו אמא גרועה את".
החיים הפכו להיות משהו נורא טכני, כל הזמן הייתי בלחץ למצוא סידור, שלא יהיה מצב שאצטרך להיות בעבודה ולא יהיה סידור לבנות ואיך אעמוד בציפיות של כולם. הרגשתי שאני מאכזבת את הבית ואת העבודה ושאני פשוט לא מצליחה למצוא פיתרון משביע רצון.

בתוך כל זה חשתי מחנק מטורף. אין לי רגע לעצמי. כדי ללכת למספרה או סתם לעשות משהו בשביל עצמי אני צריכה לתאם מראש, שום דבר לא יכול היה להיות ספונטאני. זה היה לי קשה מאוד.
בגיל 42 בשיחה עם הפסיכולוגית אמרתי לה שאני לא מסוגלת יותר, אבל חוששת מאוד,  כי איך ארוויח כסף ובכלל מה הכישורים שלי? מה שאני עושה בעבודה זה לא משהו שאפשר לתרגם אותו לחיים האזרחיים.
אני זוכרת שהפסיכולוגית אמרה "בסוף, זה בסך הכל כסף". הסתובבתי עם המשפט הזה כמה ימים ואז פשוט החלטתי. בבוקר הלכתי למנהל שלי התיישבתי מולו ואמרתי לו שאני מתפטרת מהעבודה. הוא היה די בשוק ממני, אמר לי שזו התאבדות כלכלית ושלא יאפשר לי לעשות את זה אבל שהוא יעשה הכל לעזור לי לפרוש לפנסיה. וכך היה. מתנת יומולדת 43 היתה פרישה לפנסיה. ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי. 

מי ומה עזר לך לממש ולהוציא לפועל את החלום שלך?

כנראה שזה היה כורח המציאות. היה לי ברור שאני חייבת להתפרנס. עבדתי בחברת יועצים תקופה מסוימת, זה היה לי נוח כי לא ממש ידעתי איך לפתוח עסק משלי.  בבטן הרגשתי שזה לא ממש הדבר הנכון עבורי. בוקר אחד, בדרך לשם,  גיליתי שאני נוסעת ברכב שלי, בוכה כל הדרך, בלי לשים לב בכלל. הבנתי שזהו, הגיע הזמן לקפוץ למים הקרים. התפטרתי וכבר באותו יום נכנס לי לקוח חשוב שעד היום אני עובדת איתו. זה היה שעור בלפחד אבל לא לתת לפחד להזיז אותי מהמטרה שלי.

בהמשך פגשתי מנכל של עמותה חרדית מצפת, הוא שכר את שירותי לפרוייקט ענק שקיבל מול בנק גדול וזה הקפיץ אותי קדימה – פרסום בעיתונים, נסיעות להרצאות בכל רחבי הארץ, ליווי מאות משפחות בתוך שנה וחצי. משם עפתי למעלה עם נסיון וביטחון.

עצה טובה? 

הדבר שהכי עובד לי הוא הגמישות הנפלאה שיש לי כעצמאית. החלטתי להיות, ככל שניתן, בצהריים כשהבנות חוזרות מביה"ס בבית ולאכול איתן צהריים. זה לא קורה כל יום אבל בהחלט כל הלוז שלי סובב סביב זה. מצד שני אין לי בעיה לעבוד בערב ובימי שישי וגם לשבת בשבתות על המחשב ולעבוד. אוהבת את העיסוק שלי כל כך שאני לא מרגישה כאן קורבן, אלא תשוקה אמיתית לעשיה שלי.

אז העצה שלי – לאמהות צעירות – תהנו מהגמישות ככל שניתן. ועוד משהו – תזכרו שאין מושלם – אין עובדת מושלמת, אמא מושלמת בת זוג מושלמת. אתן עושות הכי טוב שאתן יכולות וזה מעולה.